ישיבת כרם ביבנה

הסולם כהדרכה בעבודת ה'

ר' יצחק ג'מאל


וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ: (בראשית כח, יב-טו)


בפסוקים אלו מתארת התורה את חלום יעקב. חז"ל ובעקבותיהם הראשונים ייחסו חשיבות רבה למראה זה, עד שהרמב"ן השווה מראה זה למראה שנראה לאברהם בברית בין הבתרים.
והנה, כמו בכל סיפורי האבות, עלינו להביט על המאורעות בשני היבטים – היבט פרטי והיבט כללי. בהיבט הפרטי אנו קוראים על יעקב הבורח לחוץ לארץ במצות אמו מפני עשו אחיו, והוא מקבל הבטחה ייחודית על שמירה תמידית: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" – הבטחה שלא מצינו כמותה אצל שאר האבות. ולפי זה, משמעות הסולם והמלאכים היורדים ועולים בו היא סמל למלאכים הבאים לשמור עליו, וכמאמר חז"ל (הובא ברש"י) שמלאכי א"י מתחלפים במלאכי חו"ל הבאים לשמור על הצדיק.
לעומת זאת, בהיבט הכללי, יש בחלום זה לקח לדורות, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים", והמחזה טומן בחובו מסרים גדולים, הן לאדם הפרטי והן לאומה הישראלית בכללותה.
הרמב"ם במורה הנבוכים (פתיחה) כותב שיש שני סוגים של משלים נבואיים: יש משלים שבאים להדגיש עניין מסוים כללי, ואין חשיבות בכל פרט ופרט במשל. מאידך, יש משלים שלכל מילה בהם יש חשיבות כבירה. כדוגמא לסוג זה מציין הרמב"ם את חלומו של יעקב.
אבקש להתמקד במשמעות הסמלית של הסולם, ובלקחים הנלמדים ממנו בצורה ובדרך שיש לעלות בו.
ראשית, הסולם מסמל כי הדרך הנכונה להתקרב לה' היא ההדרגתיות – שלב אחרי שלב וללא קפיצות דרסטיות וקיצוניות. הרמח"ל בספרו מסילת ישרים לימד אותנו כי על האדם ללכת במסילה צעד אחר צעד, ולא בכדי קרא לספרו מסילת ישרים. הדרך לצמרת הסולם, מוכרחת אפוא לעבור בשלבי הבסיס של הסולם. הגם שהדברים פשוטים, לצערנו אנו עדים לתופעה מצויה בדורנו שאנשים גם מיראי ה', המקפידים על דקדוקים של פרישות וחסידות כאשר טרם כבשו את המדרגות הבסיסיות של הסולם.
הקפדה מיוחדת על כך אפשר לראות אצל יעקב עצמו. בסוף הפרשה ה' נגלה ללבן ואומר לו להישמר ולא לגעת ביעקב: וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא, כד).
חז"ל שאלו, בזכות מה ניצל יעקב מלבן, והתשובה לכאורה מפורשת בכתוב, שזכות אבות עמדה לו: "לוּלֵי אֱ-לֹהֵי אָבִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱ-לֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ" (שם שם, מב), אלא שהמדרש אומר אחרת:


"השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע", מכאן אנו למדין שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד, שנאמר 'לולי א-להי אבי א-להי אברהם' וגו', א"כ לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת ממונו. 'את עניי ואת יגיע כפי ראה א-להים ויוכח אמש' – שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו, למד שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו, לכך נאמר 'ומעשה ידיו ברכת' (איוב א), צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכתו (תנחומא ויצא, יג).


המדרש מגלה, שזכות אבות הייתה מועילה להציל את ממונו, אך מה שהציל את גופו היתה זכות העבודה ביושר ובתמימות.
מעניינת העובדה, שיש כאן הנגדה מוחלטת בין המעסיק לעובד. בעוד המעסיק הוא אבי הרמאים, העובד הוא אבי המתמידים, עובד שאינו מתרשל ומזלזל במאומה בעבודתו. הרי ודאי שיש להניח שיעקב רצה ללמוד תורה ולהתעסק בעניינים רוחניים, ואולי אף יכול היה למצוא היתרים שונים לכך, אך ישרותו ונקיות הדעת היו נר לרגליו. יעקב מבין שסולם חייב להיבנות מהמוסר הבסיסי, ועל גביו הקומה הנוספת. מחלומו של יעקב ומאישיות למדנו שזו דרכם של האבות, ומפורסמים דברי הנצי"ב בהקדמתו לתורה שהסיבה שספר בראשית נקרא "ספר הישר" היא מפני שהאבות היו קודם כל ישרים.
הרמב"ם מסיים את הלכות שכירות (יג, ז) בדברים הבאים: "כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר 'כי בכל כחי עבדתי את אביכן', לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר 'ויפרץ האיש מאד מאד'". והנה דווקא כאן ראה הרמב"ם לקרא ליעקב "הצדיק" ללמדנו שרק בזכות יושר המידות זוכה אדם למדרגת צדיק.
תכונה זו, אם טבועה היא היטב באב – משפיעה על הבנים, שכן בהמשך הפרשה נאמר "וילך ראובן בימי קציר חטים" (ל, ד) ודורש המדרש על כך: "'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה', 'יותן את הארץ הזאת לעבדיך' וגו'" (מדרש רבה ל, יד). כוונת המדרש ללמדנו, שהעובדה שהלך ראובן דווקא בימי קציר חיטים, היא כדי שלא יהיה חשש גזל. ראובן למד הנהגה זו מאביו, וכן הוריש תכונה זו לזרעו. לא פלא שביקשו בחלוקת הארץ את עבר הירדן המזרחי ששם הוא מקום מרעה, כדי שלא יבואו לידי גזל, כי אין שם יישוב. זו כוונת המדרש בהביאו את המקרא "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה".
נקודה נוספת שישנה בחלום יעקב היא הדגש על מיקומו של הסולם – "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". האדם צריך להכיר את ערכו; מצד אחד מעפר יסודו, וידוע שאדם מלשון "אדמה", הארציות והחומריות מושכות אותו למטה. כל אדם יודע שפעמים גם כאשר חושב שהגיע לדרגה גבוהה בעבודת ה', מושכים אותו למטה כוחות ארציים של קנאה, כבוד, תחרות, עונג גופני או רדיפת ממון. ברגע שאדם מודע למציאות שהוא "מוצב ארצה" – יוכל להילחם ביצריו ולהיבנות. אך אדם שחושב שראשו בשמים עלול ליפול נפילה כואבת. אמנם, מצד שני, ידועים דברי המהר"ל – אדם מלשון "אדמה לעליון". לאדם יש יכולת להגיע עד השמים, מה שלא ניתן לשאר בריות, וגם לזה אדם צריך להיות מודע, כיון שאדם שמתעסק כל חייו רק במלחמה נגד היצר ולא שואף גם להתעלות, לא יתקדם, ויישאר מוצב ארצה.
יש קבוצות בעם-ישראל שהדגישו בעיקר את אפסיות האדם. לעומתן, יש קבוצות שהדגישו את גדלות ורוממות האדם. והאמת היא שצריך את הצירוף של שניהם – את השילוב של אדם שמכיר את חסרונותיו אך יודע גם את יכולותיו.
הסוד הוא להיות נטוע בארץ, אך מטרותיו ושאיפותיו מגיעות השמימה. רק כך יהיה לו יציבות ועלייה בטוחה במעלות הסולם.
נקודה אחרונה שנוכל ללמוד מהסולם היא "נקודת הבחירה" המפורסמת של הרב דסלר. הוא מסביר שלכל אדם יש בחירה חופשית, אך בחירתו של כל אדם משתנה בהתאם לאדם – טבעו, חברתו ושאר הגורמים שהשפיעו ומשפיעים עליו. יש אדם שמלחמתו עם היצר היא על ביטול רגעים של לימוד תורה ויש אדם שמלחמתו היא האם לשמור שבת.
כל אדם נמצא בשלב אחר של הסולם הפרטי שלו ולכל אחד יש את המלחמה האישית, והמבחן האמתי של האדם הוא כמה התקדם וכמה מעלות עלה, ולאו דווקא עד איזה שלב הגיע. משום שיתכן שיש אדם שנמצא גבוה מעליו, אבל תנאֵי חייו ונסיבות אחרות קבעו זאת, ולא עבודתו האישית. חשוב שאדם יידע זאת, אל ידמה את עצמו לצדיק רק מפני שמקיים הרבה מצוות, אם לא הצליח במלחמות האישיות שלו.
ככל שאדם מתעלה בעבודת ה' הוא מעלה את נקודת הבחירה שלו, ומלחמותיו הופכות להיות על דברים יותר נעלים.
יהי רצון שנשכיל ללמוד את הלקח מסולמו של יעקב ונתעלה מעלה מעלה במדרגות הסולם.


(פורסם באשכולות 317 - פרשת ויצא התשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בז' כסלו תשע"ה

קוד השיעור: 5883

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
דוד פוסרינו
ע K
הרב יצחק לוי
הרב יצחק לוי
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
צוריאל שושן
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K