ישיבת כרם ביבנה

תקיעה ושמיעה

הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה

Acrobat להורדת השיעור


ידועה מחלוקת הראשונים אם מצות שופר היא בתקיעה או בשמיעה, ושי' ר"ת שמברכים לתקוע בשופר, ואילו שיטת הרמב"ם לברך לשמוע קול שופר.


הרמב"ם בתשובה כ' שיש הבדל גדול בין אם המצוה היא לתקוע או לשמוע, שאם עיקרה התקיעה היה חייב כל אדם מן הזכרים לתקוע, כמו שחייב כל אדם ואדם לישב בסוכה וליטול לולב, והשומע שלא היה תוקע לא היה יוצא ידי חובה, אלא המצוה היא לשמוע ולא לתקוע, ואין אנו תוקעים אלא כדי לשמוע.


וצריך להבין את שיטת ר"ת, שהרי אם התקיעה היא המצוה, ה"ז כמצוות שבגופו וא"כ היה צריך כל אחד לתקוע.


בס' בית ישי כתב ליישב את דעת ר"ת, שתקיעה בשופר היא מעין תפילה. כמ"ש אומרים בתפילת ר"ה "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". ובירושלמי (מובא בראש' פ"ג דר"ה סוס"י ד') כתוב שתוקעין מן הקצר, שנא' "מן המיצר קראתי י-ה", הרי שהתקיעה היא קריאה. וכן בירושלמי פ"ב דתענית ה"א אמרו למה תוקעין בקרנות לומר חשבינו כאילו גועין כבהמה לפניך.


וכיון שהתקיעה היא מין דיבור ותפילה, ממילא שייך בו דין שומע כעונה. וע"כ א"צ שכל אחד יתקע, אבל הרמב"ם ס"ל שעיקר המצוה בשופר היא ההתעוררות "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם", וע"כ המצוה היא בשמיעה.


ובאמת י"ל ששתי הגישות נכונות ויש בשופר שני כיוונים, האחד מלמעלה למטה, מרבש"ע אל האדם, לשבור את לבו של האדם המלא בעקמומיות, והשני מלמטה למעלה, מן האדם אל רבש"ע, קול של תפילה וזעקה.


והדבר רמוז בדברי חז"ל "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבוא זכרונכם לפני לטובה, ובמה, בשופר". היינו שהשופר מוסב גם על מלכויות וגם על זכרונות. והם הם שני המבטים, שכן הזכרונות באים להשתיק השטן כדי שיזכרונו לטובה, ואילו המלכויות באים מצד המלך לפשט עקמומיות שבלב.


כתבו הקדמונים ששופר הוא ר"ת שרש פורה ראש ולענה. ואילו הטור כתב ששופר הוא ר"ת  שטן ואין פגע רע.


ושני הרמזים הם הם הדברים שאמרנו, שמצד התקיעה שמצדנו אנו מתפללים כדי להשבית כח השטן ואז אין פגע, ומצד השמיעה באה התקיעה להחריד ולבטל אותה עקמומיות שבלב, שכן מהי הטענה "פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה"? טענתו היא "והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה". שעולה במחשבתו של האדם שהוא שרוי בתוך הצבור ולא יקרה לו רע, שהוא בטל בתוכו, וכמו אדם המשקה שדותיו, אף שיש בתוכם שדה אחת שהיא רוה ואינה זקוקה להשקאה, מ"מ מושקית היא אגב השדות הצמאים. וע"ז אומר משה "לא אבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא". ישנה השגחה פרטית על כל אחד ואחד, וא"א להתחמק במחשבה שהוא בטל בצבור.


אמנם מצאנו בזהר עצה ליום הדין שאדם יתבטל בצבור, אך שם הכוונה שיפעל וידאג לצבור, משא"כ כשאדם דואג לאנוכיותו, אין הצבור מקום מפלט עבורו.


וזוהי הברית "מחוטב עצך עד שאוב מימיך", כל הנטפלים והנמצאים בשולים, אף הם ידונו על כל דבר.


וקול השופר בא להפר מחשבה זו, ואלו הר"ת שרש פורה ראש ולענה, מצד התקיעה מלמעלה ומצד התקיעה מלמטה – שטן ואין פגע רע.


שמיעת קול השופר מלמעלה יש בה מסר חשוב לכל השנה. שהרי "בת קול יוצאת כל יום ויום מהר חורב ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". ומדוע איננו שומעים אותה? כי לא הורגלנו להקשיב. ורבש"ע מדבר אתנו כל הזמן בעת שמחה ובעת צער ובכל אירועי היום, כמ"ש חז"ל היכי דמי יסורים, אפי' הכניס ידו לשרוול לא במקום.


"אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו, ואותו תעבודון ובו תדבקון". ואחרי כל הציווים האלה, מהו "בקולו תשמעו". אלא שזה צווי לכל יהודי לשמוע, להקשיב לקול ה' הדובר אליו תמיד. ושלא יהיה כאדם הראשון, ששמע את קול ה' מתהלך בגן, אך הוא ברח והתחבא, וגם שם נאמר "לרוח היום" – דא יומא דדינא, ומאז רבש"ע מדבר עם האדם בכל ראש השנה, וקל יותר לשמוע את דיבורו ביום זה. וכל שנה הקב"ה קורא ביום זה לאדם "אייכה", וזוהי קריאה כללית לאדם, לאו דוקא לשמירת המצות, אלא קריאה לאדם שיעמוד על משמרתו וימלא שליחותו, ולכן כ' הרמב"ם "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם", כי אף שאינו חוטא, מ"מ יכולים ימיו לעבור עליו בתרדמה, ולכן יש צורך להסתגל לקול ה' הקורא לאדם.


וזהו שכתב הרמב"ם אחר קול השופר של ר"ה "לפיכך צריך אדם שיראה עצמו כל השנה כאילו מחצה זכאי וכו'".


הדגשה זו שכל אדם נבחן באופן אישי בר"ה ואינו יכול להתבטל בצבור, יש בה גם מעלה גדולה, שיש בזה פן נוסף במלכות ה'.


כל השנה מכנה אדם את הקב"ה בתפילה "הא-ל הקדוש", ואילו בעשי"ת "המלך הקדוש". והרי התואר א-ל הוא הרבה יותר גדול וכולל מאשר מלך, אלא שיש מעלה במלך שאין בא-ל, שהרי אין מלך בלא עם. וא"כ תפקידנו בשעת המלכויות לדאוג שנצא מדרגת בהמה למדרגת אדם המקבל מלכות, שהרי בלא אדם אין מלכות ה'. וע"כ שירו של יום שישי "ה' מלך גאות לבש", שאין אדם מתקנא אלא במינו, ואין מושג גאות ה' אלא על אדם שנברא בצלם אלקים ולא על בהמות. וע"כ זוהי מעלה גדולה לאדם שיכול להעמיד עצמו כחלק מעם של מלך.


ויובן בזה מה שהגר"א היה שמח מאוד בזמן התקיעות, כיון שהוא שעת המלכה. והרי האר"י תיקן להתוודות בזמן התקיעות, ואין הוידוי שעת שמחה.


ובאמת אין סתירה בין הדברים. כי מעלת האדם היכול להמליך את ה' למלך,היא זו שמכיר עצמו ויש בו היכולת לבקר את מעשיו, ולא כבהמה. וכמ"ש בשעת נעילה "אתה הבדלת אנוש מראש, ותכריהו לעמוד לפניך". ורק מי שיש לו  אחריות ובקורת על עצמו יוצא מגדר בהמה ונקרא אנוש, כמו שאומרים "מלמד לאנוש בינה. ומי שאין בו דעת ובינה, אין זו אלא בושה שהוא הממליך את המלך.


בספר כמוצא שלל רב מספר שבביהכנ"ס הגר"א פרץ התוקע בבכי ולא יכל לתקוע, והרב המתקיע נזף בו, "האם גם לפני אכילת מצה בפסח אתה בוכה?" כשהגש"ז אויערבך שמע, חרה לו הדבר, איך אפשר להקהות רגש של מצוה אצל יהודי תמים. לעניננו, אין זו סתם התרגשות של מצוה, אלא פן נוסף בשופר. א. יש בו שמחה של ההמלכה ושאני זכיתי לעמוד לשרת "ותכירהו לעמוד לפניך", אך היא הנותנת, שפעולה זו דורשת בקורת, וא"א להסתפק ב"מה חובתי ואעשנה". ומכאן הבנו, האם עשיתי את כל המוטל עלי.


וזה ענינו של היום "אתם נצבים היום – דא ר"ה – לעברך בברית ה' אלקיך" שדרך אנשים הכורתים ברית לשוחח ביניהם כל אשר בלבם, וע"כ אנו משוחחים היום דרך השופר, הקב"ה תוקע ואנו מקשיבים, ומאידך אנו משיחים את אשר בפנימיותנו והקב"ה שומע. 


(שיחה לפני התקיעות, ראש השנה תשע"א)

 

 

השיעור ניתן בא' תשרי תשע"א

קוד השיעור: 5547

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

שיחה לפני התקיעות - ראש השנה תשע"א

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K