ישיבת כרם ביבנה

'הנקה' כהלכה

ר' דני סתר

מאמר לפרשת דברים

כתוב בראש הפרשה (דברים א', ה') "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר". טיבו של ביאור זה מהו ?


כתב הרמב"ן בהקדמתו לחומש דברים כי מטרת החומש היא להזהיר את ישראל שנית במצוות המוטלות עליהם ולבארן. וכן עד"ז כתב האברבנאל בהקדמתו לחומש, וז"ל: "שהיתה כוונתו בלבד לבאר את התורה והמצוות- אותם שהיו צריכות ביאור", ולא הוסיף מצוות חדשות. נמצינו למדים כי לקב"ה יש רצון גדול לתת לנו את התורה בכל גודלה ועוצמתה אך כלי הקיבול שלנו מצומצמים מכדי שנוכל לקבלה כפי שרוצה לתת, ומשום התחשבותו של הקב"ה בנו- נכתב חומש דברים במיוחד למעננו כדי שיהיה לנו יותר קל להבין את המצוות שבשאר החומשים.


וכ"כ המהר"ל (תפארת ישראל, פרק מג'):


"רק ההפרש שיש בין המשנה התורה, ובין שאר התורה, כי התורה שנתן השם ית' לישראל, יש בה שתי בחינות. הבחינה האחת מצד השם ית' אשר הוא נותן התורה. הבחינה השנית מצד ישראל, המקבלים את התורה... ולפיכך נקרא משנה תורה, כאילו היה דבר מיוחד, שהוא מצד המקבל. ויש בחינה מצד המקבל, דכתיב במשנה תורה- "הואיל משה באר את התורה הזאת"- כי המקבל הוא צריך יותר פירוש וביאור".


לכאורה, אדם הרוצה לתת כמה שהוא יכול- נראה כעושה טוב, אך בעין בוחנת נראה שהדבר יוצא מחוסר שימת לב לכמות שהמקבל יכול לקבל [ואולי מתנוצץ כאן ניצוץ של גאווה- "העיקר שתראה כמה חכם אני, לא משנה אם לא תבין"].


וכך פירש המהר"ל בפירושו למשנה "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע", וז"ל בעל "נשמת חיים" (קיצור לדרך-חיים למהר"ל לרב אליהו שרהסאהן זצ"ל מובא בפי' ר' אריה לוין לפרקי אבות) "ההבדל בין הוראת לשון קבלה והוראת לשון מסירה, שלשון קבלה מורה בכח המושפע, ולשון מסירה מורה בכח המשפיע. אי-לזאת, במשה רבינו שהמשפיע היה הקב"ה כביכול, לא אמר התנא "הקב"ה מסר התורה למשה", שהיה משמע שמסרו ית' כפי כוחו, וזאת הנמנע בכח ב"ו שישיג כפי כוחו ית', לזה אמר התנא- "משה קיבל תורה"- היינו כפי כוחו וכו' "ומסרה" היינו בכח המשפיע".


כתב ר' יונה ג'נאח בספר השורשים (עמ' 439), כי למילת "קבל" יש מספר הוראות. הוראה אחת היא "עניין לקיחה", ושניה- "עניינו שיטיל אדם על עצמו הדבר ושיתחייב לעשותו", וזוהי קבלה טובה, כך שהמקבל לוקח את דברי הנותן ומתחייב לעשות את דבריו. ואילו הוראה שלישית היא מלשון "מקבילות הלולאות" (שמות כו', ה')- "זו לעומת זו וזו פוגשת את זו"- ולעניינינו, זו נתינה לא-טובה כאשר הנותן חושב שהמקבל הוא ברמתו וגורם לכך שלא רק שלא יוכל לקבל אלא שיתמרמר על חוסר הבנתו ועלול לבעוט בו. אם נתרגם הדברים למציאותנו נאמר, כי ישתדל הרב, הר"מ המורה וכד' לפרש די הצורך את דבריו (בין בכתב ובין בע"פ) ולא ילאה את התלמיד בחומר הגבוהה מדי לרמתו.


מכל הנ"ל נבין את שכתוב במסכת פסחים (קיב'.) שאמר ר' עקיבא לרשב"י: "יותר משהעגל רוצה לינק- פרה רוצה להניק. אמר ליה: מי בסכנה ? והלא עגל בסכנה !". נחתום בסיפור על ר' שלמה קלוגער בעל שו"ת "האלף לך שלמה", שפעם בא עגלון-כהן לבית מדרשו ושאל את תלמידיו אם מותר לו לקחת גרושה. צחקו ואמרו- בודאי שלא. ביציאתו, פגש בר' שלמה ושאלהו. ענהו- ודאי שמותר. וזאת מפני שירד לדעתו של העגלון והבין ששאל ברוב תמימותו אם מותר לו לקחת גרושה בעגלתו. וד"ל.


(פורסם בענבי הכרם # דברים תשס"ג)

 

 

השיעור ניתן בג' אב תשס"ג

קוד השיעור: 2325

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת דברים (זמן קיץ תשס"ג)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע K