ישיבת כרם ביבנה

''ה', נגדך כל תאוותי בך חשקי ואהבתי'' (ריה''ל)

הרב ציון לוז

בפרשתנו מסופר על חטא המתאוים "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר... ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו". ז"א המן לא משביע את רעבוננו. ובהמשך מופיע עוד תאוה, "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אוהלו", ובחז"ל נאמר שבכו על עסקי עריות שנאסרו להם. תגובת משה לתלונות העם מתמיה, "ויאמר משה... למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעניך לשום את משא כל העם הזה עלי... מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה". משה מבקש להתפטר מתפקידו, וזה שלא כדרכו לדאוג לצורכי העם כרעיה מהימנא, הצועק לה' בכל צרת ישראל, מאי האי?


ואף תגובת הקב"ה לתלונת משה טעונה ביאור. "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליך ונשאו אתך במשא העם". מה, זה תשובה לתגובת משה לחוסר היכולת לספק להם בשר?! ואם זה כדי לסייע לו (ראה רש"י) היה ראוי לקחת לזה כלכלנים ואשפי מטבח ולא זקני העם שהם אנשי רוח. ומדוע יש צורך להאציל מהרוח של משה לצורך זה.


יסוד גדול למדנו בתורת החסידות. שמקור התאוות שבאדם הוא אחד. התשוקה והחשק לסיפוק הצרכים הם ממקור וכח אחד שבאדם בין אם מדובר בסיפוק צורך רוחני או גשמי, המניע והכח באדם הא אחד. מטעם זה אמרו בזוה"ק שכשבקשו לבטל יצר הרע של עריות, נתבטל אף החשק ו"חמידו דאורייתא". ור' צדוק מבאר, מטעם זה, שבימי הנעורים שרתיחת התאוה מתגברת זהו הזמן להרבות בחשק ואהבה לדברי תורה (צידקת צדיק צ"ה ור"ב), ועפ"י זה כתב שמי שיש לו תשוקה גדולה לתאות הגוף אל התעצב בזה לחשוב כמה פגום הוא... כי אדרבא הוא כלי מוכן לתוקף אהבת ותשוקת האמת (שם מ"ד). וברבים מכתביו כתב שזה עיקר העבודה בעיקבתה דמשיחא, ויבואר להלן. ולכן בכל פעם שאין האדם משקיט את תאותו בסיפוק רוחני הוא יחפש את סיפוקו בתאוות חומריות.


המן במדבר היה מזון רוחני שמלאכי השרת אוכלים אותו, והיה אוכל ואינו מוציא. ולמתנת המן זכו בזכות משה רע"ה איש האלוקים, והוא לחמו של משה "לחם אבירים אכל איש". והנה כשרואה משה התגברות כל כך גדולה של תאוות בשרים בישראל (שמקורה בערב רב, אבל ישראל, ועמל כולם צדיקים), מבין משה שכנראה המזון הרוחני שהוא מספק להם בדמות המן, אינו משביע את רעבונם. תורתו אינה משקיטה את רעבונם, כנראה שתורתו של משה אינה מתאימה להם, ויש לחפש להם אולי מזון רוחני אחר ממישהו אחר. ואז אומר לו הקב"ה, "אספה לי שבעים איש", הבעיה היא לא בתורתך ח"ו, יש צורך ליצור גוונים שונים של מזון רוחני. המזון הכולל שאתה מספק להם גדול עליהם, ויש צורך לפצל אותו לגוונים רבים.


המספר שבעים מציין שבעים פנים לתורה (שמקורו כאן), שבעים אומות, שבעים כוחות בנפש. ריבוי של גוונים שונים (ראה רמב"ן כאן). כשיש כאלה בקרב ישראל, שמקבלים מזון רוחני שאינו מתאים לשורש נשמתם, לאופיים, לכוחות האצורים בהם. מזון זה אינו משביע את רעבונם, וממילא תאוותם תתפרץ לכוונים חומריים לתאוות בשרים לסוגיה. כשיתרבו הגוונים שבמזון הרוחני כשיהיו שבעים פנים לתורה, כל אחד ימצא את המתאים לו, וימלא את סיפוקו, ומתוך כך תתסתלק לה ההתפרצות לתאוות חומריות. תאוות הבשר נובעת מהעדר גיוון במזון הרוחני ואי התאמתו.


אבל תנאי גדול מתנה הקב"ה כדי שיתרבו הגוונים שבתורה. רק כאשר כולם יונקים מהרוח אשר על משה, הם לגיטמיים "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם". אבל אם הם יונקים ממקורות זרים הם בטלים ומבוטלים. על משה רע"ה נאמר בזוה"ק, שהוא אילנא דחיי דכולי עלמא, הוא עץ החיים לכל העולם, ובעץ זה גדלים פירות רבים ומגוונים. וכל הפירות הם חלק מעץ החיים זו התורה, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. בדרך זו מנותבת תאוות האדם את תורת ה' וממלאתו בקדושה וטהרה, ומסלקת ממנו תאוות זרות (ויש לעיין בספורנו המפורסם שבתחילת הפרשה על המנורה, ולצרף לכאן ואף שם זה סביב המספר שבע).


בנבואת עמוס נא' "הנה ימים באים... והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'... ביום ההוא תתעלפנה הבחורות היפות והבחורים בצמא". ז"א יהיה רעב גדול שיתפוס במיוחד את הנוער "הבתולות והבחורים". ובהקשר לנבואה זו נא' במדרש (בר"ר כ"ה) שעשרה מיני רעבון באו לעולם, וזה שבעמוס יהיה עשירי שבימות המשיח. ולכאורה זה תמוה, שהרי כל הרעבונים האחרים המוזכרים שם, הם רעב של ממש לאוכל וזה אינו אלא משל ומליצה בעלמא?


אולם, לאור האמור נראה, שהכוונה היא שהקב"ה מוריד לעולם תאווה ותשוקה גדולה וכח המתאוה שבאדם יגדל מאוד וזה יובלט יותר בנוער, כאמור בכתוב, וכדברי ר' צדוק דלעיל. ואם בכל ימי הרעב שנמנו שם במדרש היה זה רעב שנבע מהעדר אוכל בעולם, הרי שרעב זה נובע מתאוה גדולה שתהיה באדם. אמנם מטרת תופעה זו היא למען תרבה התאווה לקדושה, ותרבה הדעת את ה' כמים לים מכסים. אבל אם חלילה לא ימצאו הבחורים והבתולות את המזון הרוחני שיכול להשקיט את רעבונם ולמלאותם בקדושה עליונה הרי שהם ימצאו את זה רח"ל בסמים ואלכוהול ובתאות ובשרים לסוגיה. ואכן באותה נבואה מופיע תביעה גדולה מתופסי התורה שמבהילה כל לב. "ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח וישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו". והם נדרשים לייצר, או על כל פנים לאפשר את ריבוי הגוונים בתורה, אשר מפי רועה אחד ניתנה, למען אשר ימצא כל אחד את דבר ה' המתאים לרוחו ולנשמתו, "ולא ילמדו איש את רעהו כי כולם ידעו אותי נאום ה'". 


(פורסם באשכולות בעלותך תשס"ה)

 

 

השיעור ניתן בט"ו סיון תשס"ה

קוד השיעור: 2208

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת בהעלותך

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




ר' אבינדב אבוקרט
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K