בכל שנה, כשאנו מגיעים לפרשיות המשכן, עולה השאלה: מאי קא משמע לן? מדוע ראתה התורה צורך לפרט לנו את אופן בניית המשכן, מידותיו, צורת הכלים ומידותיהם? הרי התורה אינה ספר היסטוריה בלבד, אלא באה להורות לנו דרך חיים בכל עניין ועניין.
והנה, מצינו בתוספתא דמנחות (ז, ו-ז): "רבי יוסי אומר, כל שבעה ימי מילואים היה השולחן בטל בלא לחם, לפי שלא נגמרה מלאכתן למוצאי שבת, לא סדרו עליו את הלחם אלא בשבת בזמנו, הרי הוא אומר "וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' את משה. היכן צוהו? "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ויש להקשות: מה חידש רבי יוסי? לכאורה פשיטא שאין מלאכת המשכן נעשית עד אשר תכלה מלאכת איסוף התרומות?
רש"י (ד"ה ככל אשר אני מראה אותך) כתב וז"ל: "המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך". כלומר, לדעת רש"י יש כאן הבטחה שהבטיח השי"ת למשה רבינו על עשיית המשכן והשראת השכינה בו.
אמנם לפי התוספתא הנ"ל, הרי מפורשת שלדעת רבי יוסי הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הוא ציווי על עשיית המשכן, ולאחר הציווי מפורט מה עליו לעשות על מנת שתשרה שכינה במקדש.
הנצי"ב ביאר, שכל פרטי המשכן מכוונים כנגד כל פרטי העולם שברא היוצר יתברך, והוא שוכן בכלל העולם, וציווה ה' שיעשו תואר כל העולם בבניין המשכן וכליו, והראה הקב"ה למשה תואר כל העולם כמבואר בפסוק "ועשו לי מקדש", ובזה שנכלל במקדש תואר העולם בכללו, היה אפשר להשכין שכינת ה' שם - "ושכנתי בתוכם".
לפי דברי הנצי"ב, כל פרט מפרטי המשכן מכוון כנגד תואר העולם. לדוגמא: מה שנצטווה משה לעשות חמישים לולאות של היריעות, אינו רק לשם חיבור היריעות אשה אל אחותה, אלא כנגד בניין העולם, ואם תחסר אחת מן הלולאות, על אף שהמשכן יעמוד איתן, הרי אינו כתואר העולם ולא תהיה השראת שכינה.
כך מובנים דברי רבי יוסי במדרש: משה רבינו ראה את כל המלאכה, שלא חסר פרט קטן אחד, "כאשר צוה ה' את משה" - והיכן ציווהו? בפסוק "ושכנתי בתוכם" - באופן שתהיה אפשרות להשראת שכינה בתוכם.
ולפי זה אפשר לבאר את הפסוק הבא: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" - לכאורה הפסוק מיותר, ומה השמיענו בזה? אלא, מפני שיש לאמנים וליוצרים ספקות בעת יצירת הכלים, כנגד מה מכוון כל כלי, וסדר צירוף האותיות שבהם נברא העולם בחכמה בתבונה ובדעת, וזוהי חכמתו של בצלאל, שידע לכוון כל פרט במשכן וכליו כנגד תבנית העולם. וזהו "וכן תעשו" - כפי שיעשה בצלאל ועל פי הכוונות שהוא יודע.
בזה אפשר לתרץ את צורך התורה בפירוש עבודת המשכן וכליו, וההוראה היוצאת מהם.
כשם שהמשכן וכליו גונזים בתוכם עולמות וסודות נשגבים, כך בכל התורה והמצוות ישנם עניינים, גבוה מעל גבוה, אשר רק אנשים מלאי חכמה, תבונה ודעת יכולים להבחין בהם. וחלילה לנו לזלזל אפילו בקוצו של יו"ד מכל פרט ופרט ממצוות התורה, שאין אנו יודעים כנגד מה ציוותה התורה פרטים אלו.
והנה בדורות האחרונים ירדה רוח טהרה ממרום, ורבים מעמי הארץ נחשפו להבנת ההלכה למעשה ע"פ ספרי קודש ושיעורי תורה המתפרסמים ברבים, כן ירבו. לדוגמא: כאשר אני משווה כתב סת"ם בין תפילין שנכתבו לפני חמישים שנה לבין תפילין שנכתבו לפני חמש שנים, אפשר לראות ברוב המקרים הקפדה יתרה ודקדוק בפרטי ההלכה שנכתבו בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים.
אמנם עדיין לענ"ד בדורות אלו אנו צריכים להשתדל ולדקדק במצות השמחה, שמתוכה אפשר להתעלות לדרגות רוחניות גבוהות, ואין אנו יודעים כמה נחת רוח יש לקב"ה בקיום מצוות ולימוד תורה מתוך שמחה גדולה.

(פורסם באשכולות 329 - תרומה תשע"ה)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion