כיון שפרשת פנחס נקראת גם השנה לאחר י''ז בתמוז, לא נקרא השבת את ההפטרה הרגילה של פנחס העוסקת בדמותו של אליהו, אלא את ההפטרה הראשונה מ'ג דפורענותא', שהיא נבואתו הראשונה של ירמיהו. הפעם נתעכב על בחירתו של ירמיהו לנביא. מילות הפתיחה של הנבואה הראשונה הזו, עוסקות בהקדשתו של ירמיהו לנביא, וכך אומר אליו ה': "בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגויים נתתיך" (ה'). והשאלה המתעוררת היא האם הנבואה כפויה על הנביא "מלמעלה"? האם אין לנביא בחירה חופשית להיות או לחדול? והאם אין הוא צריך להכשיר את עצמו מ"למטה" כדי להיות ראוי לקבלת נבואה ולתואר נביא?

הגמרא אומרת: "אמר ר' יונתן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גיבור ועשיר" (נדרים לה'.). ועל פי זה פסק הרמב"ם: "מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם. ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד. אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו, שלם בגופו, כשיכנס לפרדס וימשך באותם העניינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך, ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה ..." (הלכות יסודי התורה ז', א'). מפורש אם כן שהנביא חייב להכין את עצמו ב"אתערותא דלתתא" כדי לקבל נבואה. מה פשרם איפוא של דברי ה' "בטרם אצרך בבטן ידעתיך"?

את הדברים משלים הרמב"ם במורה נבוכים, אחרי שהציג שתי דעות מוטעות בענייני הנבואה הוא כותב:

"והדעת השלישית, והיא דעת תורתנו ויסוד דתנו ... וזה שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה המכין עצמו לה אפשר שלא יתנבא וזה ברצון אלוקי ... ולא יטעך אמרו 'בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשיך' כי זה עניין כל נביא, אי אפשר לו מבלתי הכנה טבעית בעיקר יצירתו כמו שיתבאר." (חלק שני, פרק לב').

זאת אומרת לנביא יש אישיות מיוחדת והכנה טבעית, מעין נשמה יתרה שניתנית לו בלידתו – בכוח. הוא חייב מצדו להוציא לפועל בבחירה חופשית נכונה ולהשתלם בכל המעלות השכליות והמידתיות - ואז הוא מוכן לנבואה, ואם ירצה ה' תחול עליו רוח הנבואה.

כך מצינו אצל משה אבי הנביאים, אשר הוכן לנבואה מלידתו, "בשעה שנולד נתמלא הבית כולו אורה" (מגילה יד':). "כי טוב הוא – הגון לנביאות, אחרים אומרים נולד כשהוא מהול" (סוטה יב'.). אבל כדי לקבל את הנבואה היה עליו ל"הוכיח את עצמו" בבחירתו החופשית. התורה מדגישה "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (שמות ב', יא'), וחז"ל מוסיפים את האגדה הידועה על אופן רעייתו את הצאן ויחסו האוהב והחם לטלה שברח מהעדר - "אמר הקב"ה, יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, חייך אתה תרעה צאני ישראל" (שמות רבה ב', ב').

עם ישראל שיעודו לשמש אור לגויים, הוא בבחינת הנביא של אומות העולם. גם בבחירתו של עם ישראל להיות עם סגולה בולטים שני המרכיבים. הסגולה העצמית הטבעית שהוטמעה בו משמיא, והבחירה החופשית שבאה במעשיו מלמטה. המהר"ל מוכיח שבחירת עם ישראל לא באה בגלל צדקות האבות:

"אבל עיקר הבחירה שבחר ה' יתברך באברהם לא היה בחירה פרטית, רק שבחר בו ובזרעו אחריו בחירה כללית, שהבחירה הפרטית היא לפי המקבל, ואם ישתנה המקבל ישתנה הדבר. ולכך תתורץ השאלה שלא הזכיר הכתוב צדקת אברהם קודם שנגלה עליו השכינה ...כי השי"ת בחר בעם ישראל בעצם ולא בשביל מעשיהם הטובים" (נצח ישראל פרק יא').

וכן כתב הרב קוק:

"טבע הנשמה הכללית של כנסת ישראל הוא אלוקיותה. לא בחירתה גרמה לה את יתרונה האלוקי, לא מצד מעשיה הפרטיים לא בצדקתה ויושר לבבה באה אל מעלתה. תכונת גזעה עשתה לה את חילה ואת עוזה באלוקים, אשר לא בבחירה לקחה אותו ולא תוכל כל קלקלה של בחירה לאבדו. יש לה אומנם להבחירה מבוא גדול בכל סגולה טבעית ... להוציאה אל הפועל באופן שלם וחשוב ..." (הקדמה לשבת הארץ).

לכך שזורים הדברים במהותם של הנביאים כולם, ושל ירמיהו נביא הפטרתינו. "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" – הסגולה הטבעית מעל, והבחירה החופשית ממטה, חוברים יחד לעשותו איש אחד – נביא!

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion