על חטא העגל כבר האריכו הפרשנים, כתבו הכותבים וטחנו הדרשנים עד אשר דק לעפר, וישקו את בני ישראל.

אמנם "עלובה כלה מזנה בתוך חופתה", כך אומר עולא בשבת (פח ע"ב), וממשיכה הגמ': אמר רב מרי ברה דבת שמואל: מאי קרא - "עד שהמלך במסבו, נרדי נתן ריחו" (עזב את ריחו לאחרים). אך מתוך התוכחה הקשה, מבצבצת החביבות כלפינו! וכך אמר רבא: ועדיין חביבותא היא גבן, דכתיב נתן ולא כתב הסריח.

המימרא הסמוכה בגמ' שם, רבי יוחנן אומר שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות, שנא': "ה' יתן אומר (אמירה אחת) המבשרות צבא רב" (שבישרה את כל 70 האומות, כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר שאילו נתנה לנו היינו מקבלים עלינו. ע"פ מהרש"א).

ונראה שטעם סמיכות המימרות, מפני ששתיהן שוללות הטענות המפורסמות של האומות, באשר לעזיבת ה' אותנו חלילה, ובאשר להיותם ראויים מלכתחילה להיות העם הנבחר ולקבל התורה.

ומוסיפה הגמ' חיזוק לר' יוחנן: תני דבי רבי ישמעאל: "הלא כה דברי כאש נאום ה', וכפטיש יפוצץ סלע" - מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות - אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות.

מפרש רש"י במקום: מה פטיש - מתחלק הסלע על ידו לכמה ניצוצות. והוא ע"פ פשט הכתוב, שמשמע שהסלע הוא המתחלק ע"י הפטיש, לכן רש"י מיישב את לשון הגמ' שתתאים לפסוק. אך מקשים התוס' שדבר ה' נמשל בפס' לפטיש! והם אלה שנחלקים ע"פ ר' ישמעאל, לא הסלע!

לכן מפרש ר"ת, שמדובר כאן בגמ' על סלע מיוחד - סנפירינון, שבכוחו לפוצץ את הברזל של הפטיש! ומביא מעשה באחד שקנה סנפירין ובא לבודקה, נתנה על הסדן והכה עליה בקורנס, נחלק הפטיש ונשבר הסדן וסנפירין לא זז ממקומו! ולפי"ז מבאר פשט הפס' באופן אחר, כאילו כתוב- את הפטיש יפוצץ הסלע, כדמצינו בפס' אחר: "אבנים שחקו מים", ששם הרי מוכרחים לפרש - את האבנים שחקו המים.

מעניין לראות שרעק"א בגליון הש"ס מפנה לדברי הרא"ם בפרשת וארא פס' ט'. בזה מסיים דבריו כדרכו, ומצווה לקיים דברי חכמים...

לרא"ם פשט שלישי בפס', וזה מחמת הקושיא שיש לו הן לדרכו של רש"י והן לר"ת. וז"ל: אבל קשה לתרוויהו, שלא מצינו שם נצוץ אלא בדבר המאיר: נצוץ השמש, נצוצות הכוכבים, נצוצות האש, לא נצוצות של אבן או של ברזל!

לכן מבאר הרא"ם שכוונת הפס' להמשיל את התורה לאש ופטיש יחד, כלומר לפטיש שמכניסים אותו לתוך האש, וכשמוציאין אותו ומכין בו על הסלע, נחלקים מהפטיש הזה ניצוצות של אש, כך ד"ת.

בזכות פרוייקט השו"ת, ישנה גישה נוחה ומהירה לספר הישר לר"ת (סי' רסט) על הגמ' בשבת. וז"ל: "מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות וכו'. כלומר מתחלק אשו לכמה ניצוצות שכל אדם מכה בפטיש על אבן מתחלק ממנו ניצוצות של אש"... כדברי הרא"ם ממש).

מפליא לעשות מהרש"א בסנהדרין (לד ע"א) שאף הוא מקשה על פי' ר"ת ומוכיח שלא פתר בפירושו את כל הקושיות, ואף הוא כרא"ם הולך בדרך הפרשנות של הבנת הפס' שנמשלו ד"ת לאש ופטיש יחדו; ועוד מוסיף נופך בביאור הפס' - שסלע המוזכר בו הכוונה למטבע המכונה בלשון חכמים סלע, וא"כ אין בפס' הזה אבן אלא רק מתכות.

המטבע משול לאדם. על המטבע יש צורה של מלך והצורה הזאת נפסלת וא"א להשתמש בה- זה משל ליצה"ר שהוא מלך זקן וכסיל. אך עדיין יש תקנה למטבע הזה, שהרי החומר ממנו עשוי הוא טוב ורק הצורה פסולה. לכן ע"י התורה שנמשלה לאש אפשר להתיך אותו, ואז בא הפטיש וצר בו צורה חדשה וטובה.

כמה סמליים דברי מהרש"א כלפינו כבחורי ישיבה, אשר אפשר לראות עין בעין אמיתות פירושו במציאות, איך שהתורה מתיכה ויוצרת... ודברי הרא"ם נחלקים לשתי תקופות - התקופה שמכניסים את הפטיש לתוך האש, והתקופה שהוא יוצא ממנה. בגפו בא אליה, אך לא בגפו יצא, כעת אוצר הוא בתוכו חום עצום והשפעה רבה, ומוכן להפיץ את הצורה החדשה שקיבל בפנים לסביבה כולה... ודי לנרמז, וה' יהיה בעזרנו.

(פורסם באשכולות 414 # כי תשא תשע"ז)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion