בספרו 'מדבר שור' מזכיר הרב זצ"ל את דברי הספורנו עה"פ "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב), שאע"פ שלעתיד לבוא נאמר "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'" (צפניה ג, ט), וכולם יכירו בדת האמת, "מ"מ יחשב ישראל אצלי נכבד מכולם", משום שאפשר שיהיו בנים רבים לאב, אך בכור יש רק אחד.

והאריך הרב בביאור דברי הספורנו, וכתב "שמדבריו למדנו דבר גדול, שאח"כ מצינו דבר זה בדברי הנביאים, אבל שורש הדבר כבר נכתב בתורה בשתי תיבות אלו 'בני בכורי', ושתי מעלות עיקריות יש בישראל, ורמזום חז"ל בברכת המועדים 'אתה בחרתנו מכל העמים... ורוממתנו מכל הלשונות', וכן בקידוש היום 'אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון'"

המעלה האחת היא, "שהישיר אותנו ללכת בדרך ישרה על-פי תורת חיים שנטע בתוכנו, והבדיל אותנו מכל תועבות העמים והבליהם". אנחנו מוסריים יותר, וזו הייתה דרכנו מאז נאמר על אברהם "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). וכבר עמד על כך הרב הירש, שבדרך כלל המשפט קודם לצדקה, שהרי משפט הוא שורת הדין, וצדקה לפנים משורת הדין. אלא שכאן הצדקה היא במשמעות שונה – שהרי אברהם עומד על סדום, ואף שם שרר משפט, אלא שהמשפט בסדום לא היה מבוסס על צדק ומוסר, ועל כן ציין הקב"ה שאצל אברהם המצב שונה – שהמשפט מבוסס על צדק. וע"ז נאמר "בחרתנו מכל העמים" – מכל העמים השקועים עדיין ברפש הטומאה, בחומריות ובתאוותנות.

אך ישראל עליונים "לא רק על הבורים שבהם, המתעבים אורחותיהם בשפיכות דמים ושאר תועבות גדולות, כי אם הם עליונים מצד קדושתם והכנתם אל השלמות, הנעלה מהשלמות האנושית הטבעית". השי"ת בחר לו את ישראל להיות לו לעם סגולה בעלי קדושה נבדלת אלוקית, ועל כן הוסיפו "ורוממתנו מכל הלשונות", כי ה"לשון" מורה על השכלה, "ושלמות השכלת כל אומה תעיד ע"ז שלמות לשונה וספריה. אמר, שהשי"ת עשה עמנו שני חסדים טובים – בחר אותנו מכל העמים הפשוטים... שהם... רחוקים מכל שלמות, אפילו שלמות אנושית. ואף גם זאת יתר שאת לנו, שרומם אותנו מכל הלשונות, פירוש – מצד השכלת העמים... רומם אותנו למעלה מזה הענין, ויישר אותנו לשלמות נשגבה, לדבקה בשמו הגדול בה' להשתלם בשלמות אלוקית" (מדבר שור, עמ' ש). וזו המעלה המאפיינת את ישראל – מעלה אלוקית ולא רק שלמות אנושית. וכ"כ הרב במאמר נחמת ישראל: "יסוד מחשבת ישראל האמִתית היא ההכרה בערך האלוקי של נשמת ישראל".

ועל זה נאמר בהגדה של פסח: "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו". שהרי כשבא הנחש על חוה, הטיל בה זוהמא (שבת קמו ע"א), וישראל שעמדו רגליהם על הר סיני פסקה זוהמתן (שם). הזוהמא היא החרפה של המין האנושי, ובמעמד הר סיני פסקה זוהמא זו, וחזרנו לשלמות הטבעית של דמות האדם, והיתה בזה מעלה גדולה. אך לא די בכך, אלא היינו צריכים עוד לקבלת התורה, שבזה קיבלנו את המעלה האלוקית.

וזהו שהבטיח הקב"ה לאברהם "ואעשך לגוי גדול", ואמרו חז"ל שזהו אותו עם שנאמר עליו "כי מי גוי גדול אשר לו א-להים קרובים אליו... ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת" – אותו עם יצא מאברהם. המעלה האלוקית של קרבת א-להים ותורה, הם המאפיינים את עם ישראל, ועל כן לא די ב"בחרתנו מכל העמים" – סילוק הזוהמא, אלא יש צורך גם ב"רוממתנו מכל הלשונות" – בהתרוממות למעלה האלוקית של תורה. מעלה זו ניתנה רק ל"בני בכורי ישראל".

Add your comments:

I agree that my comment appears on the site