בברכת "נחם" הנאמרת בט' באב, אנו חותמים: "מנחם ציון ובונה ירושלים". לגבי ציון נאמרה "נחמה", ולגבי ירושלים נאמר "בנין" – מה משמעות הענין?

אם נתבונן, בכל מקום שנזכרת "ירושלים" מלווה היא בכינוי של "בנין" או "עיר": "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו", "בונה ברחמיו ירושלים, אמן". ומאידך, כמעט בכל מקום שנזכרת "ציון" לא מתלווה אליה שום כינוי: "מנחם ציון", "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך", "ותאמר ציון עזבני ה'", "כי ניחם ה' ציון". הלא דבר הוא!

בהסבר הדברים נראה לומר שלירושלים יש שני היבטים: היבט ראשון – היותה עיר מיוחדת וייחודית הבנויה ביופי חיצוני לתפארת. אך ישנו היבט נוסף – היותה עיר של קודש, עיר בה בית המקדש, עיר בה אוכלים מעשר שני, עיר של קדושה וטהרה. את מהותה של העיר כעיר יפה מבחינה חיצונית ובנויה על תילה ביטאו בשם "ירושלים": "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכב, ג). אך את מהותה הרוחנית של העיר וקדושתה ביטאו בשם "ציון": "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". לכן מובנת הברכה "מנחם ציון ובונה ירושלים", כי נחמה שייכת להחזרת השכינה והקדושה של ירושלים, וזה בא לידי ביטוי בשם "ציון". אך כלפי "ירושלים" נאמר בונה ירושלים – הבנין החיצוני של חורבות ירושלים.

הנביא ישעיהו אומר בנבואתו: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער" (סב, א). והקשה הרד"ק: מה כפל הלשון "ציון" ו"ירושלים"; "לא אחשה" ו"לא אשקוט"?

לדברינו, הנביא מבטא את מלחמתו של ה' על שני ההיבטים של העיר, הצד הרוחני והצד הפיזי – על ירושלים כעיר שתבנה בנין לתפארת, וגם על ציון שתחזור הקדושה והשכינה לעיר הקודש. ולכן, על ההיבט הרוחני של ציון נאמר "לא אחשה" – לא אשתוק ואבליג, אלא נזעק זעקה גדולה ומרה להשבת קדושתה של העיר. אך במה שנוגע לבניינה של העיר "לא אשקוט", היינו – לא אשב באפס מעשה, אלא נלחם עליה כדי לבנותה מחדש ולהשיבה כבראשונה בנויה לתפארת.

נאמר בהפטרה השבת "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים" (ישעיה מ, ט). ציון, המבטאת את הרוח, חייבת להיות למעלה על הר גבוה, כדברי הפסוק "מי יעלה בהר ה'" (תהילים כד, ג). אך ירושלים, שהיא בשורת בנין העיר, צריך לבשר בכח, בקול חזק, בקום ועשה.

וכן מצינו בנביא ישעיהו (נב, א): "עורי עורי לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש". "עוז" הוא ביטוי רוחני השייך לציון; "בגדי תפארתך" – לבוש חיצוני, לבוש של תפארת, מה ששייך לבנין החיצוני – זוהי ירושלים.

וכן אומר הנביא: "קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (נב, ח) – לראות בשוב ה', את השבת השכינה לציון, המימד הרוחני שבירושלים. אך "פצחו ורננו יחדיו חרבות ירושלים" (נב, ט) – החורבות יחזרו ויבנו, כאשר ישוב ה' לציון.

"נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם" (ישעיה מ:א) – נחמה בכפליים. לפי הסברינו, יש פן נוסף לנחמה הכפולה. נחמה לציון – שתחזור הקדושה והשכינה לעיר הקודש, ובנין ירושלים – שחורבות והריסות העיר ישובו ויבנו לתפארת.

מעתה לא נותר לנו אלא להתפלל לברכה בה פתחנו, שנזכה שהקב"ה ינחם ציון ויבנה ירושלים בב"א.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion