ה"שפת אמת" כותב ביחס לתוכן ספר במדבר (תרס"ג):

וזה שבחן של ישראל – "לכתך אחרי במדבר", שנמשכו אחר הנהגת השי"ת שלא בדרך הטבע. וכל חומש הפקודים, ספר במדבר, הוא שבחן של ישראל שנדברו אחר השי"ת. דבני ישראל יש להם חלק בתורה, כמ"ש בזוה"ק: קוב"ה ואורייתא וישראל כולהו חד. ובראשית שמות - בחינת הקב"ה במעשה בראשית וביציאת מצרים. ויקרא - עיקר מצות התורה. במדבר - שבחן של ישראל. ודברים - בחינת משה רבינו ע"ה.

וזהו כי חמישה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, וישראל קנין אחד, ולכן חומש אחד מחומשי התורה הוא בסידור מנין בני ישראל.

כך מופיע בספר הזוהר (ח"א קע"ו):

פתח רבי יוסי ואמר: "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן ... מי זאת עולה. בא וראה בזמן שהלכו במדבר, השכינה הלכה לפניהם והם הלכו אחריה, כדכתיב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולכן כתוב: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר". ירמיה (ב, ב)

חז"ל מבארים שאותה הליכה של עם ישראל במדבר היא יצרה את האהבה של הקב"ה לכנסת ישראל: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ". וכן אמר הנביא: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ" וגו', הרי שספר במדבר מתאר את שבחן של ישראל כפי שכתב השפת אמת.

על הפסוק בשיר השירים: "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (א, ד), כותב רש"י:

הם מזכירים לפניו חסד נעורים, אהבת כלולות, לכתם אחריו במדבר, ארץ ציה וצלמות וגם צדה לא עשו להם, והאמינו בו ובשלוחו, ולא אמרו היאך נצא למדבר לא מקום זרע ומזונות והלכו אחריו. והוא הביאם לתוך חדרי היקף ענניו, בזו עודם היום גלים ושמחים בו אף לפי עניים וצרתם ומשתעשעים בתורה, ושם מזכירים דודיו מיין ומישור אהבתם אותו.

הרי שעם ישראל הלכו אחר ה' ברצון ושמחה ובטלו את ישותם לרצון ה', ולכן נקרא דור המדבר בשם "דור דעה" כי ישנם ג' מדרגות בהשגה הרוחנית חכמה בינה ודעת.

א. חכמה - היא בירור התוכן הכללי הנקבע ע"פ התכלית.
ב. בינה - היא ההתבוננות בפרטים הנצרכים לשם ההוצאה לפעול.
ג. דעת - היא בחינת החיבור וההדבקות כמ"ש "כי ידעתיו".

ופרש"י לשון חיבה וכן "ואדעך בשם" - התדבקות בה' ללא הפסק. דור המדבר הוא "דור דעה" שהיו דבקים בה' בלי הפסק.

ולכן ההנהגה של דור המדבר היתה מידה כנגד מידה, שזכו להנהגה על-טבעית: עמוד הענן הגן עליהם מהמזיקים, כיבס את בגדיהם וסלל להם את דרכם, עמוד האש האיר להם בלילה בארה של מרים הלך אתם במדבר, וזה משום שהם היו במדרגת בחינת "דעת" - שהיו מחוברים וקשורים להקב"ה בלי הפסק. ולכן ספר במדבר פותח בתיאור מסעות בני ישראל שהיו חונים בכל ד' רוחות והשכינה היתה באמצע "יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר ב, ב). צורה זו של חניה בא להראות את הדביקות של עם ישראל בהקב"ה שהשכינה והארון באמצע וכולם פונים אל מול השכינה, כי כל כוחם של עם ישראל היא מכח השכינה השורה בתוכם. וע"ז אמרה המשנה באבות "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם" - שכל מה שאתה עושה תכוין לתכלית השם.

פרשת במדבר באה תמיד לפני חג השבועות כהכנה לקבלת התורה. חז"ל דורשים על הפסוק: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" (במדבר א, א) – "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את חכמת התורה". מה פירוש עושה עצמו כמדבר הפקר? כותב ה"שפת אמת": מדבר מלשון דיבור והנהגה ... להיות נמשך אחר הנהגת הקב"ה, אדם צריך לבטל את עצמו לה' יתברך ולהבין שהכל מונהג ע"י ה' יתברך, וכמו שבמדבר עם ישראל נמשך אחר הקב"ה, בחינת "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה", כך כל אדם צריך להרגיש עצמו כמדבר ולקבל את הנהגת הקב"ה ללא כל שאלות. וזהו "עושה עצמו כמדבר" – שמבטל את הישות שלו להנהגתו יתברך, כמדבר שהוא הפקר לכל ורק כך ניתן להגיע לקבלת התורה שעליה נאמר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו, ז) - שהוא חיות הכל ועל ידיה זוכים לחיים ואריכות ימים ושנים.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion