"גבורי כוח עושי דברו" (תהלים קג, כ) במה הכתוב מדבר - איתא במדרש רבה ריש ויקרא - "א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר, בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, שמא לשאר ימות השנה, ודין חמי חקלא בירא - כרמיה בירא ויהיב ארנונא ושתיק, יש לך גיבור מזה" וכו'.

 נאה ויאה להם לשומרי השביעית הרואים שדותיהם פרדסיהם וכרמיהם בורים ואינם נעבדים למשך שנה תמימה להתעטר בכתר הגבורה - "גבורי כח עושי דברו".

ברם טמון בדברי המדרש יסוד ושורש תקפה של מעלת הגבורה ויחודה, דרך שנובעת מכוח השתיקה - "ושתיק". ויש בכאן לתמוה מה רבותא יש בשתיקה זו של שומר שביעית וכי נעלה במחשבתינו שלא ישתוק נגד ציווי ד'. ויתר מכך - מדוע שתיקתו מרוממתו למעלת גיבורי כוח עושי דברו.

וכתב בשם משמואל תר"פ חמדה גנוזה מהרה"צ ר' זושא זצוק"ל על הפסוק "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו - וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש שנים" (ויקרא כה, כ) ופירש - "שבאם לא תאמרו תהיה חלה מעצמה, אלא כשתאמרו והיא יציאה מבטחון, מכל מקום יצוה ד' את הברכה". ויש להבין ולהתבונן בעמקות דבריו.

"קוב"ה איסתכיל באורייתא וברא עלמא" ביאורו שכל מערכות העולם החל מן הטיפה הקטנה ביותר ועד לפעולה ולחפץ הגדול ביותר על ריבוי צבאיו והשתנות המצבים והמקרים אינם אלא לצורך קיום התורה מצוותיה ואורחותיה ומשו"כ כשבורא עולם כביכול צריך להסתכל בתורה והדברים קצירת האומר שהרי הינם ארוכים מיני ים.

וכן הוא בפירוש רש"י עה"פ "יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות, למועדים ולימים ושנים" (בראשית א, יד) - "והיו למאורות ברקיע השמים - עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם" - היינו עיקר תפקידם הוא לאותות למועדים לשנים - קידוש החודש קביעת חגי ישראל, אך ישנו תפקיד נוסף והוא להאיר לעולם. ואף אמנם שאפשר להסביר דברי רש"י באופן אחר שהרי מאורות אלו גנז קוב"ה לעתיד לבא - א"כ השתא תפקידם הוא קביעת המועדות וכדו' אבל לעתיד לבא תפקידם יהיה להאיר לעולם.

העובר בין ביתרי המדרש יראה שאפשר גם לזכות להבין גם את הדרשה הסמוכה ונראית לדרשה זו וז"ל "עשי דברו - רב הונא בשם רב אחא אמר בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".

הקדמת המעשה לנשמע שורש משמעותה הוא התחייבות מוחלטת ללא כל תנאי לשמירה על הדברים הנשמעים - מצוות התורה וחוקיה וחוסר אפשרות למציאות שבה שמא לא יוכלו לקיימם מצד אילוצים ועיכובים על כך שבאותה השעה ירדו ישראל לעומק ההבנה הברורה כי הואיל וכל שורש ויסוד קיומו של העולם אינו אלא עבור קיום התורה א"כ לא תיתכן כלל פגיעה בשלמות עבודת ד' ע"י פגעי הזמן והמקרים שיתחוללו בעולם בעתיד וזאת משום שהרי המציאות כולה משועבדת בכל כוחותיה וחלקיה בחיוב שמימי לסייע ולתמוך בכך שתתקיים התורה וישמרו מצוותיה.

בזה עומדים אנו על החוט השני והבריח התיכון שמקשר בין שומרי שביעית לבין הקדמת נעשה ונשמע במעמד הר סיני. ומפאת כל זאת הושמה על ראשם העטרה ונקשר עליהם כתר התפארת של הגבורה והפכם ל"גיבורי כח" כי השתיקה בשמירת השביעית והקדמת הנעשה לנשמע חדא עניינא הם.

המעיין והמתבונן יחזה ויבין כי אעפ"כ שונה גבורתו של שומר השביעית מזו של הקדמת הנעשה לנשמע. בו בזמן שהקדמת הנעשה לנשמע באה בעת שהיו ישראל מופקעים משיעבוד חיצוני ופטורים מעול דרך ארץ וטורח הפרנסה. לעומתה מצות השביעית נעים מעגלותיה דוקא במסגרת זו של חיי דרך ארץ ודאגות קיום הפרנסה. ברם אף על פי כן השינוי אינו אלא בפרצופיהן ובדמותם החיצונית, אך במהותם ובפנימיותם שווה גבורתם ומיסוד אחר צמחה ועל כן ראויים שניהם לאותו כתר של גבורה.

ומתוך כל זאת נבוא ונלמד, כי אם נצטוו ישראל לשמור שביעית הרי שבטבע הבריאה חקוק וטבוע כי בשנה השישית יתברכו השדות וירבו פרות האילן וירקות השדה, עד כדי שיהא בהם סיפק גם לשנה השביעית הבאה לאחריה וכל זאת ע"מ שתישמר השמיטה כהלכתה.

השקפה עמוקה זו עלולה להסתתר מעיניהם וליבם של קטני אמנה, ולעורר בליבם ספקות מחשבות והרהורים של - "מה נאכל בשנה השביעית" - טחו עיניהם מראות שלא זו בלבד שאין שמירת השמיטה ממעטת את ברכת הארץ ופרותיה, אלא היפוכם של דברים, היא זו שגורמת ומכרחת את המשכת השפע של השדות וריבוי הפירות.

נמצא שמחוסר אמנה זה העומד ותוהה על מאכלו ופרנסתו בשנת השמיטה ואינו מבין "מה נאכל בשנה השביעית" ומתוך כך אינו שומר שביעית כהלכתה אלא עמל וטורח בשדהו הוא זה שמפסיד את עצמו ומקפח את פרנסתו הטיבעית הואיל והרע את מעשיו וקיפח את פרנסתו במה שיצא מגדרי האמונה התמימה והשקפת האמת, לאחר קלקולו נזקק הוא לברכה מיוחדת מעבר לגדרי הטבע כדי שתעשה הארץ את אשר בטיבעה - פירות לשלוש שנים.

מילתו של ר' זושא מעלה את ערך השתיקה של שומרי השביעית בתרין.

מעתה דברי ר' יצחק שמהם למדנו כי סוד גבורתו של שומר השביעית הוא שתיקתו מאירים ונפלאים עד למאוד. כי הנה זה השומר שביעית ושותק היינו שאינו עומד ותמה מה נאכל בשביעית מרומם בזה את עצמו לרום פסגת השקפת האמת הטהורה לפיה לא נברא העולם אלא לשמשו ולתומכו בקיום התורה והמצוה, ועל כן הוא אינו זקוק כלל לאותה ברכת שמים מיוחדת הבאה בדרך של ציווי ושינוי מדרכי הטבע - "וציויתי לכם את ברכתי" - אלא זוכה הוא לריבוי ברכה מצד ההנהגה הפשוטה והטיבעית שקבועה וחקוקה בחוקי הבריאה מכוח מצוות השמיטה.

עמלי התורה הספונים בחצרות בית ד' משוחררים מעול הטרדות והדאגות לפרנסה, מתמסרים כל כולם בלהט ובחשק ללמוד התורה הקדושה ובעצמות אורח חייהם מקיימים הם את הקדמת הנעשה לנשמע. אך מאידך ישנם את תמכי דאורייתא שלמראית עין נראה שמפזרים ממונם על קרן הצבי, אך בעצם שתיקתם המגלה שכל העולם כולו נברא לצורך קיום התורה, זוכים הם לברכות שמים מטבע העולם ושניהם גם יחד זוכים להיות מוכתרים בכתר המפואר והנעלה של "גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו".

(פורסם בבלכתך בדרך 17 אדר תשס"א)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion