שנינן במסכת אבות פ"ה מ"כ: "עז פנים לגהנם ובושת פנים לגן עדן יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקינו בתורתך" הצירוף שבמשנה זו הכולל בתוכו את בניין המקדש והחלק בתורה זוקק האחד את משנהו. וטעונים הדברים הסבר.

אמנם בדרך החידוד יש האומר דהרי אמרינן "כל הלומד הלכות חטאת הרי זה כאילו הקריב חטאת" זה רק כאשר לדאבונינו בית מקדשנו חרב ואז חלקינו בתורת הקורבנות ובעה"י חלקנו יהא במקדש עצמו בב"א.

אך ננסה לירד לעומק סודם של דברי חז"ל אלו.

"אם בחוקותי תלכו" דרשו חז"ל בתורת כהנים "שתהיו עמלים בתורה".

"והתהלכתי בתוככם" - "עניין המתהלך הוא ההולך אנה ואנה לא אל מקום אחד בלבד, אמר א"כ אתהלך בתוככם, כי לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד כמו שהיה במשכן ובמקדש נאמרו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ולומר בזה האופן ובאותו המקום בלבד אשכון בתוכם וביאר זה באמרו 'אשר אועד לך שמה ונועדתי שמה לבני ישראל' אבל אתהלך בתוככם ויראה כבודי בכל מקום שתהיו שם" (ספורנו ויקרא כז', יב').

גדולה מעלת עמל התורה המגביה את האדם לדרגה רוחנית עליונה, המכשירה אותו לשמש ככלי להשראת השכינה בכל עת ובכל מקום, ואמנם כאשר קיבלו ישראל את התורה ונתעלו לשיא מעלתם הרוחנית לא היו זקוקים למקום מיוחד שבו תשרה השכינה, אך לאחר חטא העגל ירדו הם ממעלה זו, היו זקוקים ונצרכים למציאות של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

מעלה זו מרומזת במשל שמשלו חז"ל (מד"ר פרשת תרומה) "משל למלך שהיתה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו ביתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך קיתון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את ביתי. כך אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר 'ועשו לי מקדש וגו'' ". כל זמן שהמלך ואשתו ואביה דרים בכפיפה אחת אין צורך בקיתון זה אבל כאשר ביקש לילך לו לארצו שזהו רמז על חטא העגל, היינו התרחקות עם ישראל מהקב"ה, אזי נצטוו "עשו לי קיתון אחד שאדור אצלכם - ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ואמרו חז"ל "ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים".

ומבואר בספרים שעם כל זה עדיין אין הת"ח נכנס לפני ולפנים, וזאת משום שזקוק הוא לסגולת המקום המיוחד כי ראוי הוא שתשרה עליו שכינה בכל מקום (ע"י שפ"א פרשת נשא).

"וכרתי להם ברית שלום וגו' ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם והייתי להם אלוקים והמה יהיו לי לעם וידעו הגויים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם" (יחזקאל טז', כו'-כח') "והנה קדושת המקדש המצייר שה' ושכינתו מצמצם את עצמו בתוך נקודה מצומצמת בין שני בדי הארון, מורה האהבה שבינו לבין עם ישראל כמש"כ "כד רחמתין עזוזא וכו' " אמנם שתהיה שכינת ה' על ישראל עד שהם יהיו המרכבה לשכינתו מציון גודל מעלת ישראל וזה שכתוב "ונתתי משכני בתוכם והיה משכני בתוכם והיה משכני עליהם שיהיו שני הדברים, המקדש בתוך ושכינת ה' עליהם על כל ישראל, עד שהם בפני עצמם לא יצטרכו לקדושת המקדש, שהם בעצמם יהיו הבדים והארון והקודש והמקדש שישכון ה' עליהם בקודש והמקדש שהיה, בתוך בין נחלת השבטים שידעו הגויים שה' מקדש ישראל במה שיהיה מקדשי בתוכם והנה המשכן עליהם הוא מצד כחם ואיתערותא דלתתא בלי עזר אלקי והמקדש בתוכם הוא מצד עזר אלוקי שמקדש אותם וכו' " (מלבי"ם שם).

הם הם הדברים, חזון אחרית הימים היא מעלת עם ישראל בעמל ועסק התורה עד שכל אחד ואחד מהם יהיה משכן לשכינה - "והתהלכתי בתוככם".

התפילה וההשתוקקות לבניין בית המקדש עיקר מטרתם שתתגלה כלפי העולם כולו אהבתו וחיבתו של הקב"ה לעם ישראל בגילוי כבודו עליהם.

זוהי תפילתנו במועדים "גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי" כמו שנאמר "וידעו הגויים כי אני ה' מקדש ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם".

מקום חשיבותו של המשכן העצמי ושל המקדש הציבורי מהוים אך צלע אחת בלבד מתוך השלימות הנדרשת על מנת להגיע אל המקוריות.

חוט שני מקשר בין הצלעות הנוספות לצלע זו, כולם גם יחד יוצרות את מעגל השלימות האלוקית בעולם. "יבואו ישראל שנקראו קניין לארץ שנקראת קניין ויבנו את בית המקדש שהוא קניין בזכותה של תורה שנקראת קניין" (מכילתא בשלח).

משחרב בית המקדש וגלו ישראל מעל אדמתם נתפרדה החבילה ונפגם מעגל השלימות, אולם מכיון שקיבלו ישראל את התורה קודם כניסתם לארץ ניטעו בפנימיותם זרעים של סגולות מיוחדות לקיום התורה לימודה ושמירתה, ואעפ"כ שמרו בשמחה על חיוניות ורעננות, עמדה להם זכות זאת שישמרו על כך אפי' בתנאי הגלות הקשה, אם יהיו קשורים בלימוד התורה ובקיום מצוותיה. "מיום שחרב המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד", "כל מקום שגלו שכינה עמהם" - מידת המרגוע הלזו שזכו בה עם שרידי חרב בגלותם תלויה במידת התקשרותם אל התורה שהיא מקור הנותן חיל לשרוד במדבר.

מעגל שלימות זה המרכב מעמל התורה להשראת שכינה עצמית נותר בישראל כעמוד אש לפני המחנה בכל דור ודור, השראת שכינה זו מתעצמת באחרית הימים בקרב ישראל ע"י הגלות עצמה, נותרה השראת השכינה הכללית בבית המקדש על מנת להראות לעמים את יופיה של כנסת ישראל את קירבת אלוקים לי טוב.

ומבוארים הדברים כמין חומר "יהי רצון מלפניך וכו' שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך" - המקדש והתורה מדובקים זה בזה, תפילתנו על בניין המקדש רצופה כוונה שהשראת השכינה העצמית לעת עתה תהיה ע"י מעלת לימוד התורה באופן שלא תהא מוגבלת במקום מיוחד אלא בבחינת "והיה משכני עליהם", ובעזרת ה' במהרה בימינו נזכה גם להשראת שכינה כללית לעיני הגויים כולם.

(פורסם ב'בלכתך בדרך' מס' 22 # חורף תשס"ד)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion