קידוש - קי"ל, שעל אף דסגי בשתית המקדש מן כוס הקידוש, מצוה מן המובחר היא שכל המסובין ישתו מכוס של ברכה (רעא, יד). ויש לברר, נהגו בני הישיבה להניח בכוסם מעט מיץ ענבים קודם הקידוש, ולשתות אחר המקדש. האם בכה"ג בני הישיבה מקיימים את המובחר שבמצוה או שזו שתיה להנאה בעלמא?

ראשית, יש לידע שבכה"ג, כשאדם אינו שותה כשיעור מכוס של ברכה וזקוק לכוס המקדש, יש לחכות עד שיטעם המקדש כמלוא לגמיו (רעא, טז).

ולגופו של ענין, נחלקו בדבר אחרוני זמננו (בפירוש דברי השו"ע רעא, טז-יז) – הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש, עמ' סד) נוקט שלא מקיימים מצוה מן המובחר אא"כ בכוס שלפני המסובין יש שיעור רביעית, דהוי שיעור כוס. מאידך, הגר"נ קרליץ (חוט שני - שבת, ח"ד, עמ' צד) נוקט שמקיימים גם בשיעור מועט.

אך יש לשאול, הרי לגרי"ש אלישיב בני הישיבה שותים להנאה בעלמא, וצ"ב, הרי כבר שותים, אמאי לא יזכו במצוה? לכן יש להציע, שבכל שולחן (פחות או יותר) יהיה אחד שמחזיק כוס מלאה, ולאחר ברכת הרב המקדש ישתה מלא לוגמיו ויתן לחבריו^[1]. בכה"ג אפי' ניתן לשתות מיד אחר שמסתיימת ברכת הקידוש ואין צורך לחכות לטעימת המקדש. כך רבים עושים בארועים רבי-משתתפים, בהם ישנם כמה מוקדים שבהם מאן דהו אוחז בכוס מלאה.

בברכת הגפן שבקידוש - כדאי לכוון לפטור כל המשקין ששותה בתוך הסעודה (ישנה מחלוקת אם ברכת המוציא פוטרת את המשקין שאדם שותה תוך הסעודה, והציע השו"ע (קעד, ז) לברך שהכל על מעט מים קודם הסעודה ולכוון לפטור את המים שתוך הסעודה. הרי קי"ל שיין פוטר שאר משקין (קעד, ב)^[2], א"כ בליל שבת כדאי לכוון (גם השומעים) בברכת הגפן בקידוש לפטור את המשקים ששותה בתוך הסעודה). גם אם לא עשה זאת, לא יברך על המשקים ששותה במהלך הסעודה.

נטילת ידים - בליל שבת לעתים ישנה צפיפות גדולה בכיורים שבלובי חדר האוכל. האם מותר לצאת לקדמת ביהמ"ד ע"מ ליטול ידיים^[3]?

שתי בעיות בדבר:

• קיימא לן (רעג, א), שהקידוש בשבת צ"ל במקום סעודה (לכן בבוקר אוכלים לפחות כזית מזונות דחשיב מקום סעודה). עוד קי"ל (רעג, ג בהג"ה), שאף הסעודה צ"ל מיד לאחר הקידוש ואין להתמהמה ביניהם^[4]. הא לאו הכי, אינו יוצא י"ח קידוש כלל! כ"כ, אין לעשות שינוי מקום, היינו לצאת ממקום שקדש בו למקום אחר קודם שסעד (משנ"ב רעג, יב. כה"ח רעג, כה. שש"כ ח"ב פנ"ד. חזו"ע שבת ב, עמ' קלו). א"כ לא ראוי לכתחילה לצאת, אך אם יצא וחזר מיד - יצא ידי קידוש, ובפרט שהדבר לצורך הסעודה (שם).


• קי"ל בסי' קסו שאין להשתהות בין נט"י לסעודה אפי' שיעור זמן של כ"ב אמה. כ"ש שאין להלך ברגלים כ"ב אמה (בין חד"א לביהמ"ד). אמנם אם ההילוך הוא לצורך הסעודה כבנדוננו כתב החזו"א (או"ח כד, ל) שלא חשיב הפסק. מ"מ, הוסיף שבכה"ג לאחר שנטל ידיו במקום האחר, יחזור למקום סעודתו ושם ינגב ידיו, שזהו סיום הנטילה, וכך לא יהא הפסק רב בין הנטילה להמוציא (כדמוכח ממשנ"ב קסו, ד. כה"ח קסו, ט).

מכל הנ"ל עצה - הכנסו גם לכיורים במטבח^[5]!

קינוח -

• גלידה, שלוק, ארטיק - הרב יצחק יוסף (ילקו"י ברכות, עמ' קצח) העלה שאין לברך על גלידה בסוף סעודה (מספק - מחד באה לקינוח ויש לברך עליה כשו"ע קעז, א וקסח, ח, אך אולי משום שנלעטת ולא נלעסת בשינים דינה כמשקה והרי אין מברכים על משקאות בסעודה). וציין שכך אמר לו אביו הגר"ע יוסף. מאידך, הרבה מהפוסקים נקטו לברך (שבה"ל א, רה. וזה"ב בשם הגריש"א והגרשז"א) כיון שגם אם תאמר שדינה כמשקה, מ"מ הרי הפוטרים משקה מברכה בתוך הסעודה, סברתם שהמשקה בא מחמת הסעודה לשרות האכילה במעיים, ובגלידה ודאי לא שייך. כמו כן, יש לצרף דעת הפוסקים שגלידה חשיבא מאכל, כיון שאינה נשפכת כמשקה, ויש לברך עליה כשבאה לקינוח. כך פסק גם הרב דוד יוסף (הלכה ברורה, עמ' קצג) וגם הוא העיד שכך מסר לו אביו הגר"ע יוסף - לברך...

מכל הנ"ל עצה - לדחות את אכילתה לאחר הסעודה.

• מוס (קצפת צמחית), ג'לי (בלי פירות) – יש לברך שהכל בסוף סעודה לכו"ע^[6].

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion