גם השבוע אנו נפגשים עם שתי פרשיות מחוברות – תזריע ופ' החודש. בריש פ' תזריע מופיעה מצוות מילה – "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". ג' בריתות כרת ה' עם ישראל, מילה, תפילין ושבת, ושלושתם נקראים אות. "ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם". אף התפילין נקראים אות – "והיה לאות על ידכה וכו' ". והאות השלישי הוא השבת -  "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם".

מתוך ששבת ותפילין קרואים אות, למדו חז"ל שבשבת אין צורך להניח תפילין – "והיה לך לאות על ידך", מי שצריכים אות, יצאו אלו, שבתות וימים טובים, שהן גופן אות, כמ"ש "כי אות היא ביני וביניכם", וע"כ אין השבת זקוקה לאות נוספת של תפילין.

לפי"ז צריך להבין מה שדרשו חז"ל בריש הפרשה, "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", וביום השמיני אפי' בשבת. וזה לכאורה סותר את הכלל שכיוון ששבת היא אות, אין צורך בתפילין שאף הן נקראים אות, וע"כ שבת דוחה מצוות תפילין. מדוע שבת לא תדחה גם מצוות מילה, ואילו אנו אומרים שמילה דוחה שבת ?

"כי בי-ה ה' צור עולמים", דרשו חז"ל ב' עולמים, עוה"ז ועוה"ב. עוה"ז נברא בה', עוה"ב נברא בי'. ומפרש המהר"ל שכשם שרבש"ע סדר כך עולמו בחיבור עוה"ז ועוה"ב, החומר והרוח, כך גם המעלות בעולמנו. וע"כ איש ואשה זכו שכינה ביניהם, האיש הרוחני והאשה החמרית מתחברים יחדיו לאדם אחד, ומתחברת הה' שבאשה עם הי' שבאיש. וע"כ היו ט"ו מעלות בין עזרת נשים לעזרת ישראל.

זוהי תמציתה של היהדות, בניגוד להפרדה הקיימת בנצרות ולכך מחנכת היהדות. ואלו הן ג' האותות, התפילין מחברים את המוח והלב, את המחשבות עם המעשים. השבת מובילה את כל ששת ימי המעשה אל הקודש. וע"כ יש מצד אחד בשבת נשמה יתירה המאחדת עם הגוף, ומאידך כ' רש"י שאדם אוכל ושותה יותר מכדי צרכו ואין נפשו קצה. וכ' הרב קוק זצ"ל שסימן מסרו לנו המקובלים, ששבת חמורה מיוה"כ, ואעפ"כ יש מצוות עונג שבת, ואוכל ושותה, ואילו ביוה"כ מתענה. אך בניגוד לשבת הוא רק פעם בשנה, שהוא אינו האידאל של היהדות, אלא דוקא השבת.

וזוהי גם מצוות מילה, כפי שכ' בעל התניא בשו"ע, שעיקר כניסתה של הנפש לתוך הגוף, נעשית בזמן המילה ורק אז נעשית ההתאחדות. וזוהי המצווה המוטבעת בבשר הגוף "וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש". המילה באה א"כ לעדן את כח התאוה החמרי שבגוף, התפילין באים להשליט את המוח על המעשים, והשבת מכוונת את ימי המעשה והחול אל הקודש.

כשיצאנו ממצרים קבלנו עלינו את התפקיד החשוב, להודיע שם ה' בעולם. "אתם עדי נאום ה' ואני א-ל", וע"כ בפרשה זו ניתנו לנו ג' הבריתות: יו"ט, מילה ותפילין. אך לפני כריתת הברית ע"י קרבן הפסח, נצטוינו על המילה, שהיא הקודמת לכל, שהיא מכשירה את גוף האדם לקדושה, לאפשרות החיבור של גוף ונשמה.

וע"כ שבת אינה זקוקה לתפילין, כיון שהיא עצמה אות, אך הכל זקוקים למילה, שהיא המכשירה לשאר האותות שמיד לאחר לידתו מטביעים בו אות חותם הברית ומכשרים אותו לחבר את הראש עם הלב, המחשבה עם המעשה שבתפילין, והנשמה עם הגוף שבשבת. וע"כ שבת דוחה תפילין, אך מילה דוחה שבת, שאין פעולת שבת ללא הכשרת המילה.

וזהו גם היסוד לדברי חז"ל בפרשה "והיה כי יביאך וכו' ", עשה מצוה זו שבזכותה תיכנס לארץ, שא"י אף היא מסייעת לתכלית זו, וכמ"ש החת"ס, שדברי חובת הלבבות שכל מה שירבה הישוב תיקון ירבה השכל חרבן, כל זה דוקא בחו"ל, אך בא"י הכל מצוה. וע"כ עשה מצוות תפילין שבזכותה תיכנס לארץ.

ומענין לענין נסיים בדברי הרב בחבש פאר:

 "ע"כ נחשוב שמטעם זה מתאמצת הסט"א בכל עוז שתהיה מצוות תפילין מרופה בישראל, ח"ו, וע"כ עד הנה התחזק השטן מאוד לבטל מצוות תפילין מעם ה', בהנחתם שלא כתורה, על המצח, וע"י סופרים שאינם יודעים את ההלכות המחויבות, ובודאי היא סיבת עיכוב הגאולה".

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion