''ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו'' (במדבר ז', ט') וע''ז אמרה הגמ' (סוטה לה':) דרש רבא מפני מה נענש דוד (שמת עוזה על ידו- רש"י), מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנא' "זמירות היו לי חקיך בבית מגורי" (תהילים קיט', נד'). א"ל הקב"ה, דברי תורה שכתוב בהן "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג', ה'), אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב "ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו", ואיהו אתיה בעגלותיה.

ויש במאמר זה קושי, שהרי הגמ' הציגה את מותו של עוזה, כעונש על כך שדוד קרא לתורה זמירות, והוא בדרך של מידה כנגד מידה, שלא ידע דבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין, שאת התורה נושאין בכתף ולא בעגלה, ומה הקשר בין הדברים ?

ועצם החטא, שקרא לדברי תורה זמירות, אינו מובן, שהרי דוד אמר "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" (תהילים קיט', צב'), הרי השעשוע בתורה אינו חיסרון, ומה החטא בזה שקרא לתורה זמירות ?

ובשם הגר"א מוסיפים לשאול, הרי התורה נקראת שירה, שנא' "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא', יט'), ומה בין זמירות לשירה ?

ותשובתו של הגר"א, שזמירות הוא דבר שיש לו קצב של מילים, ואילו שירה היא השתפכות שאין לה גבול, ותורה נקראת שירה, שאסור שתהיה הפסקה בלימודו, והוא קרא לה זמירות, שיש לה קצבה והפסקה.

ומאוד מתאימים לפי"ז דברי הרמב"ם שכתב בהלכות תלמוד תורה (פ"ג הי"ג) שיש להיזהר בכל לילותיו אם רוצה לזכות בכתר תורה, וסיים שם "דכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנא' "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי" (תהילים מב', ט'). שהתורה מכונה כאן בשם שירה, שאסור להפסיק באמצע לימודו. וכך בלימוד ללא הפסק זוכה לכתר תורה, והיא השירה.

ועפי"ז באר בספר "שערי תורה" (הרב ברגמן, חתנו של הרב שך זצ"ל) הקשר בין מה שקרא דוד לתורה זמירות למה שטעה בפסוק.

הגמ' (ערכין יא'.) "אמר ר"י אמר שמואל, מנין לעיקר שירה מן התורה וכו', ותנא מייתי לה מהכא (לעיקר שירה מן התורה- רש"י) "ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקדש בכתף ישאו". ממשמע שנא' בכתף, איני יודע שישאו, מה ת"ל ישאו? אין ישאו אלא לשון שירה. וכן הוא אומר "שאו זמרה ותנו תוף" (תהילים פא', ג'), ואומר "ישאו קולם ירנו" (ישעיה כג', יד'). עכ"ל הגמ'.

יוצא א"כ שבכתוב "בכתף ישאו" ישנן ב' דרשות. מהכתף נלמד שנושאים את הארון בכתף ולא בעגלה. ומהמילה ישאו לומדים שנושאי התורה חייבים שירה. ודוד טעה בזה שקרא לתורה זמירות ולא שירה, ואמר לו הקב"ה שהוא מכשילו בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים, והיינו, במה שכתוב לפני המילה "ישאו", והיא המילה "בכתף", שדוד טעה בישאו שהיא דרשה, ומידה כנגד מידה, טעה במילה בכתף, שבאותו פסוק, שזה אפילו תינוקות של בית רבן יודעין, שאין נושאים בעגלה.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion