About the IKHS - Machon Lelimudei Kiddush Hachodesh

תשובת הרב לוי יצחק הלפרין שליט"א

ראש המכון המדעי טכנולוגי להלכה

 

בס"ד יום רביעי כ"א מרחשון תשס"ב ירושלים

כבוד הרב הנעלה חיים צבי קאניקאו שליט"א

שלום וברכה,

בדבר השאלה מה הם הדינים והחיובים שיש לאיש מישראל שנוסע בלווין שכשש עשרה פעמים ביום מקיף את כדור הארץ וכל שעה חצי יש לו חצי ממנו אור ויום וחצי ממנו יש לו חושך ולילה, וכך כשש עשרה פעמים שיש לו אור וחושך מחדש. האם נחשוב כל מחזור אחד כיום מלא, ולפי"ז יש לו שש עשרה ימים בעשרים וארבע שעות יום רגיל של איש אחד על פני כדור הארץ, והאם אצלו יש לקרוא עפ"י הכתוב בראשית א' ה' ויהי ערב ויהי בוקר יום, והאם לפי"ז יתחייב בשלושים ושנים קריאות שמע שש עשרה של בוקר ושש עשרה של ערב לילה בעשרים וארבע שעות, והאם גם יתחייב בארבעים ושמונה תפילות בזמן זה של שחרית, מנחה, מעריב, שש עשרה שחרית, ושש עשרה מנחה בזמן אור ושש עשרה מעריב בזמן חושך, ושני שבתות ועוד יומיים במשך עשרים וארבע שעות לעומת שוכן כדור הארץ שבמשך שבע כפול 24 יש לו שבת אחת, לאיש על הלווין יהיה לו במשך זמן זה שש עשרה שבתות, אם שהם יהיו קצרות שביחד יצטרפו לעשרים וארבע שעות.

והנה מצוות קריאת שמע הם שניים: אחת בבוקר ואחת בערב, ואעפ"י שנאמר בתורה בשכבך ובקומך, עכ"ז גם איש שהיה ניעור כל הלילה שאין לו בשכבך ואין לו בקומך חייב בק"ש של לילה ושל יום אלא שכוונת הכתוב כמו שנתבאר במשנה ברכות [דף י' ע"ב] במחלוקת ב"ש ובה שב"ה אומרים בשכבך בזמן שבנ"א שוכבים ובזמן שבנא קמים ע"ש [ולכאורה גם לב"ש צריכים כן לפי הסוגיא שם ע"ש] ועפ"י מה שאמרו ב"ש שם שא"כ נימא קרא בערב ובבוקר [ומשמע שניתן יהיה לקרוא לומר בערב ובבוקר ולאו דוקא לב"ש וצ"ע] וממילא נשאלת השאלה אם כך הוא לאיש על הלווין כל שעה וחצי אצלו יום ולילה, האם צריך לקרוא את שמע וכ"ה לענין תפילין שהחיוב הוא פעם אחת ביום [ולענין לילה עיין שו"ע או"ח סימן ל'] וכן לענין מצוות שופר ולולב, וכן לענין יוהכ"פ ולענין אכילת מצה בפסח, ולענין איסור מלאכה במועדות, איך נחשוב בזה יום וכל כמה זמן יהיה ראה"ש, יוהכ"פ, סוכות, פסח ושבועות, אם נאמר כל שעה וחצי יום גם אם ככפיל לשס"ה ימים [כי השנים מתחלפות לפי פשוטה ומעוברת], הרי שנקבל בערך כל עשרים ושלושה ימים ראה"ש, יוהכ"פ וכו' וכו', ובשלושה ימים יגמור את הספירה.

והנה פשוט הוא שכל ששייך לשס"ה ל"ת לדינים שבתורה, אין לפטור אדם שחי ועדיין לא מת, ואין עליו הנאמר למתים חפשי, וכמו שאמרו חז"ל כיון שמת אדם, נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות [שבת ל'], וממילא הואיל והוא מציאות חי, שנמצא עדיין בעולם הזה, הרי מבחינת איסורים ודיני תורה חלים עליו, הואיל ואינם קשורים דוקא לזמנים קבועים, וכן מצוות הקשורות לאור וחושך, ולא לזמנים של יום ולילה, וכגון מצוות ציצית שהחיוב הוא ביום דוקא, וזה משום שאז רואים מחמת האור ועפ"י הכתוב וראיתם אותם, ולכן כסות לילה פשוט, ועפ"י חלוקת הדעות אם כסות לילה ביום גם פטור, או כסות יום בלילה פטור. שיטות הרמב"ם והרא"ש כמבואר בשו"ע או"ח סימן י"ח ע"ש, הרי שזה שייך גם בלווין, כי בזמן אור, הרי הוא רואה, אלא שאם לובש ציצית ורוצה לברך עליו, שיברך בזמן האור. וכן הוא למשל לענין קידוש לבנה, שאין מברכים עליה אלא בזמן של חושך, כי אז נראית וניתן להנות מאורה, ואעפ"י שזמן קידוש לבנה הוא מזמן לזמן וכל חידוש הלבנה הוא אחרי עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות ושבע מאות ושלושים ושבעה חלקים [שכל שעה הוא אלף ושמונים חלקים] ואעפ"י שהוא תלוי בחודש שהוא תלוי בימים חסר או מלא, אמנם לא שייך לסדר עולם, שייך למהלך הלבנה, וגם אם היינו אומרים שכל סיבוב של לווין הוא יום אחד, וכמה סיבובים הם כמה ימים, לענין דיני תורה החלקים ביום ולילה ובשבעה ימים ובחודש ימים הקשור לשס"ה ימים, בודאי שקידוש הלבנה לא תלוי בזה, אלא בחידושה של הלבנה, שאחרי שהיא כמו שאינה, בפגישתה עם החמה חוזרת, וכאילו נולדת מחדש, וזה מולד הלבנה. וז"ל הרמב"ם בהלכות קדה"ח פר"א הל"ג הלבנה נסתרת בכל חדש ואינה נראית כמו שני ימים או פחות או יותר מעט כמו יום קודם, שתדבק בשמש בסוף החודש וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ותראה במערב בערב ובערב שתראה במערב אחר שנסתרה היא תחלת החודש וכו', ושם פר"ו הלכה ב' היום והלילה ארבע ועשרים שעות בכל זמן שתים עשרה ביום ושתים עשרה בלילה והשעה מחולקת לאלף ושמנים חלקים ולמה חלקו השעה למנין זה לפי שמנין זה יש בו חצי ורבע ושמינית ושליש ושתות וחומש ועישור וכו' משמתקבץ הירח והחמה לי חשבון זה עד שיתקצבו פעם שניה במהלכם האמצעי תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות מים שלושים מתחלת לילו ושבע מאות תשעים ושלשה חלקים משעה שלש עשרה, וזה הזמן שבין מולד למולד, וזהו חדשה של לבנה ע"כ מבואר מכל האמור שהחידוש וממילא הקידוש של הלבנה תלוי במהלכה שלה של הלבנה, ואז היא מתחדשת, וממילא בזה פשוט שיש לספור עשרים ותשעה כפול עשרים וארבע כלשון הרמב"ם האמור, ועוד שנים עשר בערך שלושת רבעי שעה, ואז המולד, ואח"כ לחכות כפי הזמן [ז"א הימים ז"א כפול עשרים וארבע] ולחדשה אלא שאחרי זה יש לעשותה בזמן החושך כדאי לראותה וכנ"ל.

ולפי"ז גם לענין פדיון הבן שהתורה אמרה ופדיו מבן חודש תפדה, והכונה היא לחודש הלבנה ושעי"ז יוצא מדין נפל ושלמעשה בעיקר הדבר קובע עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות ותשצ"ג חלקים עיין ש"ך יור"ד סימן ש"ה סק"ב וס"ק י"ט ע"ש, וממילא חוזרים לההנחה האמורה, ויש לספור את הימים לפי שעות ולהוסיף את השעות והחלקים או ימים שלושים כפול עשרים וארבע ועיין.

ולענין שבעת ימים של נקיים של אשה או ימים של זבה, הנה לענין זה גם נראה ומסתבר שהם לפי שבע כפול עשרים וארבע שעות. ולענין הפסק טהרה לצרף את הזמן של השעות אחרי ההפסקה שיהיה מתאים לזמן השקיעה שיצא משם עם הזמן של השקיעה שהוא נמצא בו, ואז לעשות [ובדבר זה צ"ע].

ואעפ"י שאין לנו הוכחות גמורות להאמור וגם שבעיקרן של דברים איך למידין מדברי אגדה עכ"ז יבוא דברי אגדה ויוכיח על נדונינו על מה שאמרו למה אמרה תורה לספור שבעה שתהא חביבה על בעלה ככלה ואם נחשוב ימים של שעה וחצי, הרי שאינו שייך כמובן.

ולענין שמונת ימי מילה גם מסתבר כאמור או מצד עצם הכתוב ברי"ש פרשת תזריע אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו, שפשטות הכתוב שאחרי שגמרה שבעה ימי טהרה וממילא לענין זה חשבינן שבע כפול עשרים וארבע. ע"כ של ענין ימי מילה, חשבינן שמונה או מקצת היום [כדינו] כפול עשרים וארבע, וזה עפי"ד הש"ס, למה אמרה תורה למול לשמונה שלא יהיו כולם שמחים ואבא ואמא עצובים, ולמעשה באם נשווה בזה הדעות שנזכיר בהמשך לענין הקוטב הצפוני והדרומי שבהם יש זמן רב או שכולו יום או כולו לילה, הרי באם נחכה לזמן האמור, יצאנו מכל ספק, כי למעשה מי שמל קודם זמנו לדברי הרמ"א יור"ד סימן רס"ד סע"א לא עשה ולא כלום וע"ש רס"ב סע"א, שיש סתירה בדברים וע"ש בט"ז סק"ב ובש"ך סק"ב ובשאג"א סימן נ"ב-נ"ד ע"ש. 

וכל האמור הוא לעניני איסור ודינים ולענין האמור, אמנם לענין מצוות התלויות בזמן כאמור לעיל לענין תפילין ק"ש שבת ימים טובים כאמור. והנה לענין קוטב הצפוני דנו בזה כמה ממחברי זמננו לענין דין יום ולילה אצלם ונאמרו בזה ד' דעות ונעתיקם בזה כמו שהובא באנציקלופדיה תלמודית ערך יום וכדלהלן עד שבסוף הישוב שבצפון (או: הקוטב הצפוני) יהיה היום הארוך עשרים וארבע שעות ואין בו לילה כלל, והיום הקצר כולו לילה ואין בו יום כלל. והוא הדין מדרום לקו המשוה, שהיום הולך ומאריך או מתקצר לפי המרחק מקו המשוה, וכשהיום מאריך בצפון הוא מתקצר בדרום, ולהיפך עד סוף הישוב שבדרום (או: הקוטב הדרומי) והחדשים שהם יום בלבד בצפון, הם לילה בלבד בדרום, ולהיפך, עד שימצא מקום שיתארך היום חצי שנה, וכן הלילה חצי שנה, ודנו אחרונים מה דינם של מקומות אלו: יש שכתבו שבמקומות אלו נחשב כל הזמן הזה כיום אחד בלבד, או כלילה אחד בלבד, ואם בא למקום זה ביום חול, כל זמן שהוא יום הרי הוא חול גמור, ואם בא לשם בשבת הרי הוא כולו שבת. ויש שכתב שיום כציון של זמן - של תורה הוא הזמן שבו ישלים הרקיע הקפה אחת עם החמה על פי מרוצתו היומי כלפי המערב, ואם נמצא מקום שלא נשלמו בו תנאים אלו, נפטרו יושביו ממצוות שבת ומשאר מצוות התלויות במנין הימים, כשם שמצינו בשאר מצוות, שבחסרון הנושא לשמירת המצוה יפטר מן המצוה ויש שכתבו שהבא למקום זה יש לו למנות שבעה ימים של עשרים וארבע שעות שוות, ומקדש שביעי ויש שכתבו שבמקום שרואים שם את החמה מקפת כל האופק סביב כל עשרים וארבע שעות, הרי כי הקפה אחת היא יום אחד והקפה השביעית היא שבת, ואף שעת כניסת השבת ויציאתה יכול לחשב למפרע לפי הזמן שהיה במקום שיצא משם. ויש שכתב ששיעור יום אחד הוא מהרגע שהחמה יות שפלה וסמוכה לאופק, עד שתחזור לאותה נקודה שממנה התחילה, וכן בזמן שכולו לילה, שיעור יום אחד הוא היקף אחד שלם שיעשו הכוכבים סביב הארץ לסוברים שכל הקפת החמה חשובה יום, י מן האחרונים שכתבו שכיון שאפשר לכוין את נקודת המזרח ונקודת המערב, לפיכך לענין זמני יום ולילה הרי מעת שתגיע החמה לנקודת המזרח ועד שתגיע לנקודת המערב, זמן זה הוא יום, ובזה שעוברת ממערב למזרח הוא לילה, אף על פי שהחמה זורחת, ואף בזמן שכולו לילה יש סימן היכר בין יום ללילה לפי מצב הכוכבים. על זמן עלות השחר במקומות שבהם אין החמה מתרחקת בקיץ מתחת לאופק, שהוא בחצות הלילה. 

והנה מבלי להכנס לדון [כעת] בכל הדעות האמורות מה נראה יותר ובכל אופן יש לחלק בין שאלותינו, הרי ששם הוא חלק מסדר העולם שהקב"ה ברא בעולמו והוא חלק ממה שנאמר בפרשת בראשית [א' י"ד] והיו אותות ולמועדים ולימים ושנים וע"ש רש"י וגם בזה יש דעה שאינו בסדר של דינים וחיובים התלויים בזמן של יום ולילה לא כ"ש בנד"ד, שבזה י"ל לכל הדעות האמורות, שבנד"ד אין מקום לשאלה ולדעת כולם הוא, הואיל ואין זה בסדר הבריאה והאדם עשה לעצמו סדר זמנים חדש ואינו בסדר העולם ולא בסדר כדור הארץ, שיש לו תנאים משלו, שהשמש והירח מקיפים את הכדור, וגם אם הכדור מקיף, זה חלק מן הבריאה משא"כ בנד"ד.

ולכן בענין הנהגת אדם מישראל שנוסע בלווין שאצלו כל שעה וחצי מתחלף מלילה ליום ומיום ללילה ז"א באם הינו אומרים שכל חילוף של לילה ויום הוא יום אחד וע"ד שנאמר בכתוב בראשית א' ה' ..., ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד [ולהלן נאריך בפירוש יום אחד ובמשמעות הכתוב והדברים היוצאים ממנה].

הרי כאמור במהלך שבוע ימים של החמה שבו יש לאדם הדר בכדור הארץ שבע ימים ושבע לילות המתחלק בדיניו לענין הנחת תפילין כל יום קריאת שמע כל יום ולילה ושמירת שבת יום אחד של 24 שעות ועוד. וכ"ט ימים וי"ב שעות ועוד למנין חודש ולדיני ראש חודש. ומהלך של שס"ה ימים למצוות רבות ושונות ראש השנה עם כל דיניה יוהכ"פ עם דיניה סוכות ושמ"ת עם דיניה חנוכה פורים עם דיניהם פסח עם דיניה חג השבועות עם דיניה ועוד שהם מסתדרים במשך שנה ושנה מורכב משני נתונים מהלך הירח והשמש מהלך הירח מהוה את החודש וע"ז נצטוינו בספר שמות פרשת בא פרק ב' פסוק ב' החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לחדשי השנה והם שנים עשר חדשי השנה וכמבואר בתורה בנביאים ובכתובים שכל חודש מתקדם במנין אייר שני סיון שלישי וכ"ו תשרי שביעי וכו' ואדר שנים עשר וחוזר שוב ניסן ראשון והואיל ואין התאמה בין י"ב חודשי הלבנה לשנת חמה בהבדל בערך של י"א יום באה התורה וכתבה שמור את חודש האביב ואי אפשר לשמור את חודש האביב לפי חודשי הלבנה ועפי"ז למדו חז"ל שיש להתאים את חודשי הלבנה עם שנת השמש וע"ז בא שנת העיבור וע"ז נאמר בספר דברים פרשת ואתחנן כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כי זה היחוד של ישראל שיש לו חודשי השנה וגם שנת שמש שלאומת אחרים אין חודש או שאין שנה ועיין.

וכל האמור ביום של עשרים וארבע שעות ליום כפול ז' ימי השבוע כפול כ"ט וחצי ימי החודש כפול שנים עשר ובשנים מיוחדות כפול שלוש עשרה וכך מתחלק השנה וכך הם חיובי המצוות התלויות בזמן וע"ד שאמרו חז"ל בש"ס פסחים ב' ע"א עה"פ בפרשת בראשית שם ויקרא א' לאור יום ולחושך קרא לילה וגו' ואמרו חז"ל קריה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא וקריה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה ע"כ ובתוס' רבינו פרץ ךפירש אמצותא דיומא אמצוות התלויות ביום ואמצותא דלילה אמצוות הנוהגות בלילה ובודאי אמצוות התלויות בלילה ויום ויהי ערב ויהי בוקר ששם שלימות היום של לילה ויום קובעים. וכדברי רבינו פרץ פסחים שם נאמר במדרש הגדול בראשית עיין תו"ש שם.

וכ"ז כאמור למי שחי בזמן של לילה ויום שביחד מהווים בערב עשרים וארבע שעות וכאמור כשלושים יום בחודש הלבנה ובשס"ה ימים בערך [לפי השנים] לשנה ושוב חוזרים הדברים, וכאמור משא"כ באיש שנמצא במצב שכל שעה וחצי בערך עובר עליו יום ובמשך עשרים וארבע שעות יש לו כבר שש עשרה ימים בערך ובחודש ובשבוע שש עשרה כפול שבע ובחודש שש עשרה כפול כשלושים ובשנה שס"ה כפול שש עשרה שלפי"ז היה צריך שיהיה לו בכל יום שש עשרה חיובי תפילין שלושים ושנים חיובי ק"ש וכמעט בכל יום כשלוש פעמים שבת ובכל עשרים יום בערך ראה"ש יוהכ"פ סוכות חנוכה פורים פסח שבועות וגם לא מסתבר שהזמנים ישתנו לפי המקום שהוא נמצא מתחתו כמה שניות או רגעים שבת וכמה לא שבת כמה רגעים זמן קריאת שמע ומיד מתבטל וכן בכל הנושאים ולכן פשוט הוא שהתורה נתנה למי שחי בסדר זמנים בכדור הארץ שהירח והשמש מקיפין אותו ולא בסדר זמנים אחרים לגמרי.

אלא שמסתבר מאד שכשם שיש גמרא בש"ס שבת דף ס"ט עב אמר ר"ה היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד חיא בר רב אומר משמר יום אחד ומונה ששה ימים במאי קמפליגי מר סבר כברייתו של עולם [שהיה ששה ימי המעשה ואח"כ שבת] ומר סבר כאדם הראשון והגמרא מביא ברייתא כר"ה שמונה ששה ומשמר אחד ואח"ז אומרת הגמרא אמר רבא בכל יום עושה כדי פרנסתו בר מההוא יומא וההוא יומא לימות דעביד מאתמול דעביד מאתמול שני פרנסות ודילמא מאתמול שבת הואי אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו ואפילו ההוא יומא וההוא יומא במה מינכר בקדושתא ואבדלתא ע"כ.

וכ"ה בשו"ע או"ח שד"מ סע"א ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי בקדושא והבדלה וכו' ע"ש וכל זה שלא ישתכח תורת שבת ואעפ"י שאינו שבת התירו לו לברך ולקדש ואעפ"י שהאמור מיירי באדם שחייב בשבת וכל הדיון הוא מדין ספק ולכן גם המחלוקת איך לספור עכ"ז מבואר שבכדי שלא ישתכח תורת שבת התירו לו לברך ולקדש ולהבדיל ומסתבר מאד מאד שלא ישתכח עוד מצוות בחלל יש לומר שצריך לקיים את המצוות לפי שעות היום למשל אם יצא ממקום מסוים בשעות שקיעת החמה ביום ג. שימנה עשרים וארבע שעות ליום ואז יניח תפילין למשל אבל שיעשה אותו אחרי שנים עשר שעות בערך שיתייחס לו כיום ויניח אותו כשעובר במקום ששם יום וכן אז יקרא קריאת שמע ותפילת שחרית ואח"כ לפי זמן זה וכשהוא יום מנחה ואחרי עשרים וארבע שעות ועוד יתפלל מעריב ויקרא קריאת שמע במקום שימצא שבכדור לילה וזה יהיה אחרי יום ג' וכן יעשה עוד עשרים וארבע שבועות ויתנהג כאמור לעניני תפילין קר"ש ומנחה ומעריב ואח"כ יום חמישי ואח"כ יום שישי ואחרי שבעים ושנים שעות יתנהג בדיני שבת כהלכתה וקידוש של לילה ותפילה במקום שהוא עתה לילה ואחרי שנים עשר יהיה יום ובמקום שהשמש זורחת יתפלל יאכל סעודת שבת וקידוש וכן יצטרך לזכור את יום החודש ויספור לפי"ז ולפי הלוח שיקח אתו ימים כמספר עשרים וארבע שעות ליום ולפי הלוח לנהוג ימי ראה"ש יום הכפורים כדינם ותקיעת שופר אחר שנים עשר שעות ובזמן שנמצא היכן שהשמש זורחת וכן לענין סוכות אם שפטור מסוכה אמנם לקידוש ולהבדלה ולדינים אחרים אחריו לחנוכה ולפורים לדינים שלהם וכן לפסח לענין מצה וסדר כשהוא לילה לפי הספירה ובמקום שהוא לילה כאמור וכן הלאה.

ומש"כ שהאיש רוצה להתחיל לספור משעות ומימים שנוהג באר"י התשובה פשוטה יוכל לעשות כן שאם ידע בזמן שיהיה מעל אר"י בפעם הראשונה את השעה המדויקת שם והיום בשבוע המדויק והיום בחודש עם החודש שיתחיל לספור משם ויתנהג משם והלאה כאמור.

והנה בענין מצוות וההלכות החלויות בזמן הרי שיש לדון גם בענין ספירת שבעה נקיים והפסק טהרה שמצד אחד בודאי הרי שאשה שנעשית נדה וזבה אינה נטהרת ואסורה לבעלה אלא בטבילה במקוה טהרה ועליה להפסיק בטהרה ולספור ימי טהרה כפי המבואר בהלכות נדה. לענין נדה לענין זבה מן התורה או מדרבנן ובכל אופן ז' נקיים ועתה השאלה איך תתנהג במקרה שהיא בחללית עפ"י האמור ולמעשה ניתן לשאול שאלה זו גם לענין אבילות ח"ו של שבעת הימים וההמשך וכן לשבעת ימי המשתה והשאלה יכולה להיות לכתחילה איך להתנהג ויכולה להיות בדיעבד שספרה שבעה נקיים של עשרים וארבע שעות היום אם יש לחשוב ימים אלו כימי ספירה לענין שתוכל לטבול עם ירידתה לארץ או שתצטרך לעשות הפס"ט [ולענין הפס"ט יש לדון אחר כמה זמן לעשות את ההפסק ומתי] וכן לענין אבילות ושמחה וגם אם נאמר שלענין חיובים שהם מדרבנן מספיק ספירה האמורה ובסברא אמורה למצוות אמנם במקום שיש למנות אותו לספירת ד"ת [וכן הוא הפס"ט] האם יועיל. והנה שאלה זו היתה יכולה להיות אולי מעשית אילו הינו יכולים לעשות מקוה בחללית והואיל ולא ניתן מבחינת ההלכה לקבל מקוה והטבילה צריכה להיות מחובר לקרקע וזה נראה פשוט שמיד שיורדת על הארץ חוזרת לסדר של זמנים ומתחייבת בדיני נדה בז' נקיים ובהפס"ט ונראה שה"ה ימים שאם ספרה 24 x 5 שבזה יכולה לסמוך על הספירה וצ"ע (הואיל חומרא זו מפני חשש של תורה) אמנם כאמור הז' נקיים וההפס"ט צריכה לקיים מחדש. אמנם לענין אבילות ושמחה נראה שפיר שניתן לקיימו עפ"י החשבון האמור וצ"ע.

בברכה ובהצלחה,

הרב לוי יצחק הלפרין

ראש המכון