"וכמו השחר עלה …"
וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאות פן תספה בעון העיר … (בראשית יט,טו)
השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. (בראשית יט, כג)
בשבוע שעבר עסקנו בדמדומי הערב, הפעם נעסוק בדמדומי הבוקר.
מפרשתנו לומדים את משך הזמן היסודי בין עלות השחר לזריחת החמה ("הנץ החמה").
בפרק זה יצא לוט מסדום והגיע לצוער.
על פי זה רצו לשער בגמרא (פסחים צג,ב) שהזמן בין עלות השחר להנץ החמה הוא פרק הזמן בו מהלך אדם בינוני 5 מילין (מהלך 10000 אמה, כי במיל אחד יש 2000 אמה) כי ר' חנינא אמר שמרחק סדום מצוער הוא 5 מילין.
אמנם למסקנה הגמרא בבבלי דחתה דעה זו, והסיקה שהזמן בין עלות השחר להנץ החמה הוא זמן של הילוך של 4 מילין (כלומר הילוך 8000 אמה) ואילו לוט גמא בזמן זה מרחק של 5 מילין כי המלאכים האיצו בו (וכך יצא שמהירותו של לוט היתה גדולה ב25% ממהירות אדם ממוצע – בזמן שאדם ממוצע הולך 4 מילין הספיק לוט ללכת 5 מילין. במילים אחרות – אילו היה לוט הולך בקצב רגיל הוא לא היה מגיע לצוער אלא היה עדיין רחוק מצוער מיל שלם, ובגלל שהמלאכים האיצו בו הספיק להגיע לצוער עם הנץ החמה, ואז כאמור התחילה מהפכת סדום ועמורה.
זה תרוץ הבבלי, אולם בירושלמי (ברכות פ"א ה"א) יש תרוץ אחר בשם ר' זעירא: המלאך היה מקדר לפניהן הדרך – המרחק בין סדום לצוער הוא אמנם 5 מילין אולם המלאך ניקב להם את הדרך. פירוש: צוער נמצאת במעלה ההר וסדום בככר למטה. זמן ההילוך בין סדום לצוער הוא זמן הילוך 5 מיל, אבל המלאך ניקב מנהרה בתוך ההר וכך קיצר את הדרך ל-4 מיל ולוט הגיע בשלום לצוער.