נולד בכ"ג ניסן תרצ"ט בבוקסבורד שבדרום אפריקה. לאחר שהשלים חוק לימודיו, למד שלוש שנים באוניברסיטה ביוהנסבורג ולאחר מכן גלה למקום תורה "כרם ביבנה".

נפל במלחמת יום הכיפורים בי"א תשרי תשל"ד.

השאיר אשה ושלוש בנות.

דוד נמנה עם חניכי תנועת "בני עקיבא" בדרום אפריקה, וברבות הימים היה מראשי מדריכיה ומרכז התנועה ביוהנסבורג. הוא יזם את תכנית "השיעור השבועי" לכל חניך והגה את רעיון הקמת ישיבת בני עקיבא. בישיבה זו שראשיתה ארבעה תלמידים לומדים כיום מאות בני תורה.

דוד היה אדם בעל "מידות טובות" באופן מיוחד. חביריו העידו עליו שהיה כה מוסרי עד שהיה קשה לו להשלים עם העובדה שלא כולם מתנהגים ביושר ובאורח מוסרי. הוא היה אוהב אדם, אוזנו קשובה לכל ונכון היה לשמוע יותר מאשר להשמיע. עניני הציבור ועניני הפרט היו בראש מעייניו והוא הקדיש להם הרבה מכוחו וממרצו. מפקדו מספר עליו: " מצב רוחו העליז, האופטימיות המופלאה שלו ומעל הכל בת צחוקו, השרו אוירה טובה ונינוחה על כולנו ".

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה דוד במעוז "כתובה" שעל גדות תעלת סואץ שבסיני, מדרום לפורט סעיד. ביום י"א בתשרי תשל"ד לפני הצהרים, פגע פגז טנק מצרי בעמדתו של דוד ופצע אותו אנושות. מאמצי החובשים להצילו עלו בתוהו והוא מת מפצעיו כששפתיו ממלמלות "שמע ישראל".