ישיבת כרם ביבנה

ביטול שכירות סופר לכתיבת מזוזות

הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה

*המקרה


ראובן רצה להחליף את המזוזות הפשוטות שיש לו בבית למזוזות 'מהדרין'. הוא פנה לשמעון, שפקע שמו כסופר סת"ם מומחה, וביקש להזמין ממנו עשר מזוזות מהודרות. שמעון אמר לו שהיות ורוצה לקנות ממנו עשר מזוזות, יעשה לו הנחה ובמקום 300 ₪ למזוזה ישלם 250 ₪.


כעבור יום, התחרט ראובן על הקנייה ואמר לשמעון שאינו מעוניין להזמין ממנו את עשר המזוזות. אמר לו שמעון, שכבר התחיל לכתוב את המזוזה הראשונה, ולכן הוא תובע את ראובן לדין תורה שישלם לו.


נשאלת נשאלה, האם ראובן צריך לשלם וכמה?


תשובה


בשו"ע חו"מ (שלג, ב) נפסק, שאם אדם שכר פועל, ואחר שהפועל התחיל לעבוד רצה להפסיק את עבודתו - הוי קניין ואין לו אפשרות לחזור, ועל כן צריך לשלם לו כפועל בטל (תשלום פועל בטל נאמד בכמה אדם היה מוכן לקבל ע"מ שלא לעבוד במלאכה שעובד).[1]


לכאורה, גם בנידון שלנו, מאחר שהתחיל לעבוד על המזוזה הראשונה, היה קניין ויצטרך ראובן לשלם. ויש לברר מה עם תשלום שאר המזוזות.


המרדכי בתחילת מסכת ב"ב (סימן תסח) הביא שאלה: אדם בשם אברהם הלוי הזמין מסופר מגילות וקבעו זמן לסיום העבודה. אותו סופר התחיל לכתוב המגילות ובאמצע הכתיבה נהרג. אלמנת הסופר הלכה אל אותו אברהם הלוי ותבעה ממנו לשלם על חלק מן המגילות שבעלה כתב. אברהם הלוי ענה לה, שכבר שילם לבעלה יותר על יותר ממה שכתב ואין היא יכולה לתבוע ממנו תשלום נוסף.


והנה, יש לנו כלל במסכת ב"ב (ה ע"א): המלווה לחבירו כסף בעדים ללא שטר, ובהגיע מועד הפירעון תובע את חבירו להחזיר לו את ההלוואה, אמר שם ריש לקיש שאין אדם נאמן להגיד שפרע תוך הזמן, משום שחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו. וכן נפסק בשו"ע חו"מ (עט, א). כך גם לגבי פועל, במסכת ב"מ (סה ע"א) נאמר כי שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. ולכן המעסיק אינו נאמן לומר שפרע לפועל טרם סיום עבודתו. ע"פ גמרא זו, טען בא כוחה של האלמנה שיש חזקה שאין אדם פורע תוך זמנו, ולכן אותו אברהם הלוי אינו נאמן להגיד ששילם על חלק מן המזוזות טרם מועד התשלום. אבל במרדכי נפסק לטובת אברהם הלוי, וביאר המרדכי שהוא נאמן, היות ולכל מגילה יש זמן כתיבה בפני עצמו. ולכן, אחר מגילה אחת כבר נחשב שהגיע זמן התשלום לאותה מגילה, וממילא נאמן אברהם הלוי.


לפי הכלל שאמרנו שכל מלאכה שאפשר לחלק למלאכות קטנות, המלאכות נחשבות כנפרדות, א"כ במקרה ששאלנו לכאורה ישלם ראובן לשמעון על המזוזה הראשונה, ועל שאר תשע המזוזות שלא התחיל לעבוד אליהן יהיה פטור מלשלם.[2] אבל למעשה אין הדברים כך, ונבאר מדוע.


גדר מלאכות נפרדות


המשנה בע"ז (סב ע"א) אומרת, שאם גוי שוכר את הפועל לסחוב לו חביות יין נסך, כל השֹכר אסור בהנאה. ודנה שם הגמרא (סה ע"א) מה הדין אם 99 חביות שסחב הן לא יין נסך ואחת כן. ותירצה שם הגמרא שלפעמים כל השכר אסור בהנאה ולפעמים רק השכר שכנגד אותה חבית, והדבר תלוי בנוסח ההסכם: "הא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות הא דא"ל העבר לי חבית חבית בפרוטה". והסביר שם רש"י, שבמקרה הראשון, כל עוד לא העביר את כולן, אלא רק 99, לא היה מקבל שום משכורת, לכן שכר כל החביות נאסרו בהנאה, שהרי כולן מלאכה אחת הן, ובמקרה השני היה מקבל שכר על כל חבית וחבית בנפרד, לכן רק שכרה של אחת נאסרת. נמצא שגם כשמדובר במלאכה שמתחלקת לכמה חלקים, יש חילוק בנוסח ההסכם, אם כולל בתוכו את כל המלאכות או לא.


אמר מהר"י אייבשיץ: אדם ששכר את חברו לשמור לו על הבית למשך שבוע, וביום חמישי פרצו לבית וגנבו את רכושו (בהנחה שיש לאדם ביטוח על הבית ואין לו הפסד בגניבה), וטען השומר: שלם לי לפחות על הימים ששמרתי עד הגניבה. על השאלה האם זכאי השומר בתשלום שכרו על הימים ששמר, ענה רבי יונתן אייבשיץ שיש לברר מה סיכמו: אם אמר לו שישלם לו שכר יומי - צריך לשלם לו את שכרו על הימים ששמר, אבל אם אמר לו שישלם לו שכר שבועי - פטור מלשלם לשומר, שהרי כל שבעת הימים נכללו יחד והשומר לא גמר עבודתו.


יש משנה בבא מציעא (נח ע"א) האומרת, כי השוכר פועל לשמור לו פרה, אם הוא שוכר שבועי או חודשי הוא מקבל שכר שבת, ולכן אחריות שבת עליו לשלם. והסבירה שם הגמרא, שמה שכתוב שהשומר חייב לשלם הכוונה להפסיד שכרו, שאם השומר תובע שכרו לא מקבל כלום.


וביאר שם הרש"ש, מה הכוונה שאינו מקבל כלום? הביאור הוא שאפילו על כל החודש ששמר לא יקבל, כי זה דומה לגמרא בע"ז שציינו לעיל (גבי נוצרי שביקש מיהודי לסחוב לו 100 חביות יין נסך ב-100 פרוטות), אבל אמר הרש"ש, שומר יום מפסיד רק שכר יום עבודה אחד.


ואותו עיקרון, אמרו האבני נזר וכמה אחרונים, באדם שאמר לחבירו לשמור לו על כמה חפצים ואחד מהם נגנב, הדין שיפסיד השומר כל משכורתו, אבל אם סיכם אם השומר שעל החפץ הזה יקבל כך וכך, ועל הזה כך וכך, יפסיד משכורתו רק על החפץ שנגנב. א"כ הגענו למסקנה שגם מלאכה שניתן לפצלה, השאלה במה יתחייב תלויה בהסכם, אם הוא מתייחס לכל המלאכות בנפרד, או לכולן כאחת.


הלכה למעשה


ולכן בנידון דידן, למרות שכל מזוזה עומדת בפני עצמה, כיוון שנתן לו הנחה עבור זה שקנה כמות מסוימת של מזוזות, יוצא שכלל כל המלאכות ביחד, וממילא אם יתחרט הקונה יצטרך לשלם על כל המזוזות.[3]



(פורסם באשכולות 463 # בהעלותך תשע"ח)





* השיעור נכתב ע"י אחד התלמידים, ע"פ הבנתו ובאחריותו.




[1] הש"ך כתב, שאפילו שאין לפועל הפסד ממון בחזרה זו, כלומר שלא ביטל הפועל מעסיק אחר בגלל שהזמין אותו, עדיין יהיה חייב לשלם כפועל בטל, אלא אם כן מצא לפועל מעסיק אחר כמבואר בשו"ע (שם).




[2] מהר"א ששון סובר, שאם האומן עובד בכלים שלו, זה נחשב מכירה ולא שכירות, אבל ניתן להעמיד את המקרה שלנו שראובן קנה את כל החומרים בעצמו והביא לשמעון הסופר.




[3] ואדם הכותב ספר תורה זו מלאכה אחת.



 

 

השיעור ניתן בי"ח סיון תשע"ח

קוד השיעור: 8288

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים בדיני ממונות (זמן קיץ תשעח)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 P K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 P K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע 2 K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע 2
הרב דוד קב
הרב דוד קב
ע 2
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע 2
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע 2