ישיבת כרם ביבנה

הקונה חפץ וטוען שהיה פגום מעיקרו

הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה

*השאלה


ראובן קנה משמעון שולחן ושילם לו חלק מהתשלום. לאחר כמה ימים התפרק השולחן וראובן תבע את שמעון לבטל העסקה, משום שמכר לו שולחן פגום מעיקרו, מנגד, שמעון טוען שהוא כבר 30 שנה בעסק, והרי הוא יודע ומכיר את השולחן המדובר כשולחן איכותי וחזק, וכנראה הוא התפרק משימוש לא נכון, ולכן, הוא מנגד תובע מראובן להשלים את שאר התשלום בעסקה.


האם יכול הקונה לבטל העסקה ולקבל את כספו ששילם בחזרה, או שמא להיפך - המוכר רשאי לדרוש את שאר התשלום בעסקה בטענה שהמוצר היה תקין, והקונה עשה שימוש לא נכון בשולחן, מה שגרם לו להישבר.


תשובה


בשאלה שלנו יש ספק מתי נוצר המום - האם בבית המוכר או אצל הקונה.


יש לנו כלל שהובא בשו"ע (חו"מ רכד, א) ומקורו במסכת כתובות, שכל מי שנוצר הספק ברשותו עליו להביא ראיה. ישנה מחלוקת בין הראשונים (הרי"ף והרמב"ם כנגד רש"י והרא"ש) על איזו רשות מדובר, האם רשותו הפיזית של הקונה – היינו שהחפץ כבר נמצא אצלו בפועל, או אחר שנעשה מעשה הקניין – אפילו שעדיין לא הגיע החפץ לידו. בנידון דידן מדובר שגם היה קניין וגם השולחן הגיע לרשותו הפיזית של הקונה.


ראשית, נברר מה כוונת השו"ע, שמי שנוצר אצלו הספק עליו להביא ראיה; האם הכוונה שאם שילם ורוצה לקבל את כספו בחזרה עליו להביא ראיה, אבל אם לא שילם – פטור מתשלומין גם ללא ראיה. או שהכוונה שגם אם לא שילם ורוצה להיפטר מתשלום - צריך להביא ראיה לכך.


השו"ע מדבר בשני מקומות על מקרה של מקח של בהמה שמיועדת לשחיטה.


במקום אחד (חו"מ רלב, יא) כתב השו"ע:


המוכר בהמה לחבירו לטבחה ושחטה ונמצאת טרפה: אם נודע בודאי שהיתה טריפה כשלקחה, כגון שנקבו בית הכוסות והוגלד פי המכה שאז ידוע שיש לו ג' ימים שניקב - אם קנה תוך ג' ימים הוי מקח טעות וצריך להחזיר הדמים.


ומה הדין במקרה שיש ספק אצל מי הבהמה נטריפה, ועדיין לא שילם הקונה על הבהמה? זו מחלוקת בין רש"י לבין הרא"ש והתוספות: רש"י כתב שכל הנפק"מ היא כשכבר הקונה שילם ורוצה לדרוש תשלום בחזרה והדין הוא שהקונה אינו יכול, משום שאין מוציאים ממון מספק. משמע מדבריו שאם עדיין לא שילם - פטור. לעומת זאת, התוספות והרא"ש כתבו, שעל הלוקח להביא ראיה אע"פ שלא שילם, משום שיש חזקה לטובת המוכר, שהבהמה נולדה בריאה.


ולכאורה צריך עיון בשיטת התוס' והרא"ש, שהרי הקונה מוחזק במעות, וקיימא לן כשמואל שאין הולכים בממון אחר הרוב במקום שאדם מוחזק בכסף?


ותירץ השב שמעתתא, אמנם קיי"ל כשמואל שאין הולכים בממון אחר הרוב, אבל כשיש רוב יחד עם חזקה - מוציאים. וכיוון שרוב בהמות אינן טריפות, ובנוסף יש חזקה שנולדה הבהמה ללא מסמר - מוציאים ממון.


השו"ע (שם) פסק כדעת התוס' והרא"ש שעל הלוקח להביא ראיה, ואם לא הביא - צריך לשלם.


ואם לא קנאה תוך ג' ימים או שקנאה תוך ג' ימים ולא הוגלד פי המכה - דאז הוי ספק אם ניקב תוך ג' אם לאו - על הלוקח להביא ראיה, ואם לא - יפסיד ויתן הדמים אם הם עדיין בידו.


מנגד, כמה סעיפים אח"כ (רלב, טז) פסק מרן:


ראובן שמכר לשמעון גבינות ולאחר שלשה ימים פתחם ומצאם רקובות ריקבון (גדול), ישאלו לעושי גבינות בכמה זמן ראוי לבא ריקבון ועיפוש כזה, אם יאמרו שנעשה הריקבון בבית המוכר נמצא שהיה מקח טעות, ואם הדבר ספק, המוציא מחבירו עליו הראיה.


הסמ"ע והב"ח כותבים שבמקרה של הגבינות, גם התוס' והרא"ש מודים שאם לא שילם שלא ישלם, משום שכאן מצוי הריקבון, ולא דמי למקרה של בית הכוסות בבהמה שלא מצוי שיהיה נקב.


ולכאורה, את המקרה שלנו יש לדמות יותר לטריפה - כי לא שכיח כלל שהשולחן יישבר, ולכן יש מקום לומר שהקונה יצטרך להשלים את שאר התשלום על השולחן.


אבל למעשה, יש הבדל מהותי בין שני המקרים: במקרה של הטריפה -  שניהם טוענים טענות 'שמא', שהמוכר אומר שאולי הנזק אירע אצל הקונה, והקונה טוען שאולי אירע אצל המוכר. ואילו בשאלתנו - המוכר טוען טענת שמא, שהרי אינו יכול לדעת במאה אחוז היכן התקלקל השולחן, ורק טוען שהוא מכיר את טיב השולחן ורוב הסיכויים שהקונה השתמש שלא כהוגן. מנגד, הקונה טוען טענת ברי שקנה שולחן עם מום, משום שלטענתו לא עשה שום שימוש חריג בשולחן. והיות וקי"ל ברי ושמא ברי עדיף, לכן אם הקונה כבר שילם אינו יכול להוציא הכסף, אבל אינו צריך להשלים את שאר התשלום.


ומדוע לא יכול להוציא את הממון ששילם למוכר, הרי לכאורה יש מקום לומר שבמקרה של ברי ושמא יוכל גם להוציא.


ויש לחזק את השאלה, שכידוע ישנו הבדל יסודי בין טענת "איני יודע אם התחייבתי", לבין טענת "איני יודע אם פרעתיך": כשראובן טוען ששמעון חייב לו 1000 שקל ושמעון טוען שאינו יודע על ההלוואה - יש לנו ספק בעיקר החיוב, ומעיקר הדין לא ניתן לחייב את שמעון, אך אם רוצה לצאת ידי שמים עדיף שישלם. אבל אם שמעון מודה שזוכר שהייתה הלוואה, אבל אינו זוכר אם שילם, הדין שחייב לשלם, כי בכה"ג חיובו של שמעון ברור, והספק הוא רק לגבי הפירעון.


ואם כן בנידון דידן - הקונה שילם על מוצר וקיבלו, ועתה התעורר ספק אם המוצר שקיבל ענה על דרישותיו או שהיה פגום. כלומר, המוכר אינו יודע אם פרע את התשלום (המוצר) והביא מוצר תקין או לא. ולפי הכלל שבידינו שב"איני יודע אם פרעתיך" חייב, א"כ לכאורה יתחייב המוכר להשיב לקונה את כספו, משום שמדובר במקרה של ברי ושמא שהספק הוא בפירעון - שהדין הוא שברי עדיף אפילו להוציא.


אלא שיש מחלוקת בדבר.


הט"ז (חו"מ סוף סימן עה) הביא שנשאל במעשה שהיה כך: שמעון היה חייב לראובן סך מסוים ופרע לו, ואח"כ גילה ראובן שאחד מהמטבעות מזויף, ובא לשמעון וטען כלפיו בטענת ברי שקיבל ממנו מטבע מזויף, ואילו שמעון טוען טענת שמא, שאינו יודע אם היה שם מטבע מזויף - האם טענת שמעון דומה למקרה של "איני יודע אם פרעתיך", או לטענה של "איני יודע אם התחייבתי". וכתב שם הט"ז שנחלקו בזה הדיינים, קצתם מדמים לאיני יודע אם אני חייב וקצתם לאיני יודע אם פרעתיך, ודן בזה באריכות וסבר להלכה שהדבר דומה ל"איני יודע אם התחייבתי" ויש לפטור את הלווה.


ובפתחי תשובה (שם ס"ק כז) הביא כמה אחרונים שחלקו ע"ז וסברו שיש לדמות מקרה זה ל"איני יודע אם פרעתיך" (שו"ת מהרשד"ם חו"מ סי' פ, שו"ת פנים מאירות ח"א סוף סי' ס, ועוד). אמנם רוב האחרונים סברו כדעת הט"ז (כן הוכיחו מדברי הש"ך סי' קכו ס"ק סט, דגמ"ר סי' רלב סעי' יט, נתיבות המשפט סי' עה סק"ה, תומים שם סקכ"ב ועוד). ועיקר טעמם, שהואיל והספק התעורר רק אחרי התשלום - הרי זה מוגדר כתביעה חדשה של הכסף ולכן טענת הלווה שאינו יודע אם היה שם מטבע מזויף דומה ל"איני יודע אם התחייבתי", שיש לנו ספק בעיקר החיוב. והיינו, שכאילו יש חזקה שהמלווה קיבל את הכסף, ועתה ישנו דיון חדש שתובע הלווה שחייב לו עוד סכום מסוים בשווי המטבע, ועל תביעה זו הלווה אינו יודע אם התחייב, ולכן פטור.


למעשה


לפי זה המוכר יכול לטעון 'קים לי' כדעת הש"ך, הט"ז, הנתיבות, התומים ועוד, שכיוון שסיפק את המוצר הסתלקה חזקת החיוב, ועתה יש כאן שאלה חדשה, שאולי המוצר היה פגום. ולכן לגבי שאר התשלום הקונה פטור, אבל מה שכבר שילם פטור המוכר מלהשיב לו.


(פורסם באשכולות 466 # חקת תשע"ח)



 





* השיעור נכתב ע"י אחד התלמידים, ע"פ הבנתו ובאחריותו.



 

 

השיעור ניתן בז' תמוז תשע"ח

קוד השיעור: 8199

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

שיעורים בדיני ממונות
(זמן קיץ תשעח)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 P K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 P K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2 K
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע 2 P