ישיבת כרם ביבנה

את מי יבין שמועה?

ש"י לאו

"את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, גמולי מחלב, עתיקי משדיים" (ישעיהו כח;ט)


דרשו חז"ל בגמרא:


" "ותאמר אחותו אל בת פרעה, האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות", ומאי שנא מן העבריות? מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק. אמר – פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק מדבר טמא?! והיינו דכתיב (ישעיהו כח;ט) "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, גמולי מחלב, עתיקי משדיים" (סוטה יב:)".


לכאורה דברי המדרש זוקקים ביאור, שהרי הפסוק מדבר על הוראת דעה והבנת שמועה, הנוגעים ללימוד תורה ולהוראתה, וכפי שמבאר רש"י (שם), שכוונת הפסוק היא לכך, שמשה עתיד ללמוד תורה מפי הגבורה. אם כן, יש לשאול, מדוע נקטה הגמרא לשון "פה שעתיד לדבר עם השכינה", שעניינו נבואת משה והשגותיו הרוחניות, בעוד שלשון הפסוק נוגעת ללימוד התורה של משה בהר סיני?


אדם נוסף שעליו נדרש פסוק זה הוא ר' יהושע בן לוי, כמובא בירושלמי:


"ראה את רבי יהושע וקרא עליו את מי יורה דעה, זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שידבקו אוזניו בדברי תורה (ירושלמי יבמות פ"א ה"ו)".


גם כאן יש לנו להבין, כיצד משמעות הפסוק נדרשת על מעשי אמו של ר' יהושע בן לוי, הרי פשט הפסוק עוסק באלו המסירים עצמם מחלב אמם ונמנעים לינוק ממנה. כיצד אפוא מתקשר עניין הפסוק למהות הבאתו של ר' יהושע לבית המדרש?


נראה כי קושיות אלו יתורצו ע"פ דברי הגמרא:


"מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה..., במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה". (ברכות סג:)


מלמדתנו הגמרא, כי השגת המעלה המזוקקת בלימוד התורה, יכולה להיות רק ע"י הוצאה אל הפועל של הכוחות הפנימיים השייכים לאדם עצמו. זאת, מבלי להסתמך על נתינה חיצונית, נתינה שאכן נראית כמטיבה ומועילה, אך טומנת בחובה עצלות ורפיון. אין כאן זלזול במה שניתן מאחרים, מקור הנתינה מוכרח להיות טהור, אך ללא ספק בטרם ישיג הלומד מעלות בלימוד עליו להקיא מקרבו כל רצון להזדקק כל העת לנתינה זו. נמצאנו למדים, כי עניינו של לימוד התורה בעמל, הוא ההבנה שאין האדם יכול להסתפק במה שניתן לו מאחרים באופן קל ונגיש. עמל התורה הוא רק כאשר האדם מתאמץ על מנת להבין את הדברים בכוחות עצמו, ללא רצון לעזרה תמידית חיצונית. רק כך יוכל להיות בעל יכולת להתקדם מעבר למה שקיבל ולפתח את לימודו בהבנת דבר מתוך הדברים ששמע מרבותיו, רק אז הוא "יבין שמועה".


דבר זה השכילה להבין אמו של ר' יהושע בן לוי, ולכך חינכה את בנה הצעיר. כאשר מביאה היא את בנה לשמוע את המולת בית המדרש, היא מלמדת אותו כי השלב שבו הוא נמצא כעת בהיותו יונק משדי אמו מזון מעודד ונגיש, הוא שלב זמני בלבד. יבוא יום והוא יצטרך להעתיק את עצמו מחלב אם ולנסות לייצר בעצמו, בעמל וביגיעה ממושכת, תורה משלו. אז, הוא יזכה להתעלות למדרגה שערכה גדול יותר ממה שניתן לו, לו בשל העובדה שהיא נקנתה בעמל ולא בנתינה במתנת חנם, מתוך החלב ימצה ר' יהושע את המובחר ביותר, כחמאה המופקת מהחלב, וכבניין הנבנה מלבנים הוא "יבין שמועה".


ויש בנותן טעם לשבח להוסיף, עפ"י מה שמובא בדברי הזוהר:


" "יורה דעה" דא תורה שבכתב, "יבין שמועה" דא תורה שבעל פה". (זוהר חדש, מדרש רות)


 


נראה מדברי הזוהר הקדוש, כי כל כוונת המדרשים שהבאנו לעיל ומהם נלמד הצורך בעמל התורה ויגיעתה על מנת להגיע למדרגות עליונות, הן דווקא בתורה שבע"פ, שכל עניינה הוא חידוש שמועות והבנת דבר מתוך דבר. שיאו של עמל זה מוביל ל"חמאה של תורה", שהוא עניין הוראת דינים הלכה למעשה כמבואר במהרש"א (ברכות סג:), דבר הנובע רק מעניינה של התורה שבע"פ וכוחו של האדם להוסיף בה ולפסוק על פיה. מכל האמור עולה, כי היכולת לעמול בעמלה של תורה ולהורות הלכה למעשה, היא רק ע"י לימוד מפי אחרים הנעשה בקדושה ומבוסס על מקורות טהורים ויסודות איתנים, בנוסף לשאיפה לעמל אישי ולחדשנות מקורית עצמית. אדם שזכה להיות בעל יכולת זו ולשלב בקרבו את שני העניינים הללו, נאה שידרשו עליו את דברי הפסוק: "יבין שמועה".


 


כעת נחזור לשאלתנו הראשונה ונמצא כי היא מתורצת מאליה. כאשר היה משה רבנו עם השכינה בהר סיני, נמסרה לו כל התורה, כולל תורה שבע"פ וחידושים "שעתיד כל תלמיד ותיק לחדש" בכל הדורות (ירושלמי פאה פ"א). מסירת התורה שבע"פ היתה תמצית דיבורו של משה עם השכינה, ולשם כך היה עליו לעמול ולהשיג את ענייניה. אם היה יונק משה חלב טמא בצעירותו, הרי שלא היתה לו יכולת למצות ממה שקיבל בצעירותו ולהוציא בכוחות עצמו חמאה של תורה. אין זו טומאה גרידא, אלא חסרון שעתיד לפגום בכל קבלת התורה של משה מפי הגבורה. גם כאן, כמו בעניינו של ר' יהושע בן לוי, יודעים גדולי ישראל כי עם כל החשיבות ליצירתו של האדם, השלב שבו הוא מקבל מהגדולים ממנו חשוב לאין ערוך ויש לשמור על טהרתו. שילוב של יניקת חלב טהור המתבטא בלימוד והשתלמות ולאחר מכן, שאיפה למיצוי כוחות הנפש מכח לימוד זה כחמאה המתמצת מן החלב, הוא זה המוביל להוראת דעה ולבניין שמועה, כמבואר מדברי הפסוק: "יבין שמועה".


 


נודה לבורא עולם, שזיכנו לישב בכתלי בית המדרש של כולל האברכים בישיבת "כרם ביבנה" מתוך הרחבה ויישוב הדעת ולעסוק בעניינים הנדונים בחלק "יורה דעה". במהלך הלימוד תמידים כסדרם של דברי הגמרא והראשונים, הטור והשו"ע ונושאי כליהם, זכינו להקיף את כל הלכות בשר בחלב ותערובות תוך שינון וחזרה. בכך, גם אנו קיבלנו את שמועותיהם של רבותינו הראשונים הערוכים על שולחן מלכים ומעוטרים בחידושי הפוסקים האחרונים. אך לא הסתפקנו בחלב הטהור, שאפנו גם לזכות לחמאה המזוקקת. לכן, בחרנו להוציא קובץ מאמרים, שבו יבררו כמה מבני החבורה עניינים וסוגיות אותן למדנו ביתר עמקות ויעלו אותם על הכתב. אכן, רבים וטובים מאברכי הכולל בחרו לעסוק כל אחד בעניין הקרוב לליבו, הן בעיון והן בהלכה למעשה וזכו לחדש בסידור דברים וחקירות מחודשות בבינה ובבנין השמועות ע"י הבנת דבר מתוך דבר – "יבין שמועה".[1]


 


כאן המקום להודות למו"ר ראש הישיבה, הרב מרדכי גרינברג שליט"א, המלווה את הלימוד בכולל ומעודד את בני החבורה להוסיף וללמוד בעניינים אלו בד בבד עם לימודי גמרא ואמונה. ראש הישיבה שליט"א נאות להשתתף בקובץ מאמרים זה, וכמה משיעוריו שנאמרו בכולל מופיעים בראשיתו של הקובץ.


נוסיף ונודה למשגיח הרוחני, הרב אברהם ריבלין שליט"א, המלווה אותנו מתחילת לימודנו בישיבה ונושא על שכמו את משא הישיבה בבינה וגבורה. המשגיח שליט"א הוסיף גם הוא פן מחשבתי ונופך רעיוני על מהות עניינם של המאכלות האסורות.


תודתנו נתונה למו"ר ראש הכולל, הרב זכריה טובי שליט"א, שמדריך את האברכים ומסייע בידם במהלך הלימוד. שיעוריו השבועיים בהלכות אלו בעיון ובלמדנות עודדו אותנו להעמיק בנושאים אלו ולא להסתפק בידיעת הדינים וההלכות המעשיות בלבד. שיעורים אלו היוו גם את הבסיס למאמרים של אברכי הכולל המתפרסמים בקובץ זה, ושנים משיעורים אלו מובאים לפניכם בתחילתו.


נכיר תודה מיוחדת לחברנו היקר, ר' נתנאל שושן, שהגה את היוזמה הברוכה להוצאת קובץ זה, ופעל רבות תוך השקעה ומאמץ רב בעידוד החברים והמרצתם לכתוב את המאמרים. אין ספק שלולא הוא, לא היה נבנה בניין זה והשמועות המתבדרות בבית המדרש לא היו עולות על הדף בצורה בנויה ומובנת.


נכיר טובה לבה"ח חיים ארנפלד הי"ו על השקעתו הרבה ועזרתו העצומה בהקלדת המאמרים, ישלם ה' פעלו, ותהי משכורתו שלמה מעם ה'.


נחתום ברגשי תודה והערכה השמורים בליבנו לרעיותנו שתחי', נשות החיל אשר פיהן פתחו בחכמה ותורת חסד על לשונן, ולמשפחותינו היקרות, המלוות אותנו ומסייעות לנו בכל עת, על מנת שנוכל ללמוד ולהעמיק בתורה ו"יותר ממה שכתוב כאן, שלהם הוא".


נחזור ונודה לבית הישיבה ולהנהלתה הדואגים לצרכיהם של אברכי הכולל ומשפחותיהם, וכמו"כ לכל חברינו שנאותו להשתתף בכתיבת המאמרים ולזכות לברר הוראות אלו בטוב טעם ודעת ולסייע בפרסומם, כך שכל לומד יזכה גם הוא "להבין שמועה".


מתפללים אנו, שנזכה לנצל זכות זו שזיכנו בורא עולם בלימוד לשם שמים מתוך דיבוק חברים ונזכה לשמוע ולהבין בבחינת "יבין שמועה".


(פורסם בחוברת "יבין שמועה")


 



[1] תודתנו לבה"ח אבינדב אבוקרט הי"ו על הרעיון הנ"ל.



 

 

השיעור ניתן ב תמוז תשס"ח

קוד השיעור: 7305

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

פתח דבר - חוברת יבין שמועה (זמן קיץ תשס"ח)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע P
הרב אהרן סילבר
הרב אהרן סילבר
E 2
הרב אהרן סילבר
הרב אהרן סילבר
E 2 P
הרב אהרן סילבר
הרב אהרן סילבר
E 2 P