ישיבת כרם ביבנה

הקב"ה רוצה שתבין!

ינון אברמשוילי

המונח 'חוקים' בתורה מתייחס בדרך כלל למצוות. אולם בפרשתנו יש למילה "בחוקותי" משמעות שונה. הפרשה נפתחת במילים: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו". מפרשים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו), שאין לייחס את "בחוקותי" למצוות, שהרי על כך נאמר בפירוש מיד "ואת מצוותי תשמרו". מהו אם כן פירושו של "בחוקותי תלכו"? - "שתהיו עמלים בתורה".


העובדה שלימוד התורה מכונה כאן "בחוקותי" - דורשת הסבר. ידוע ש'חוקים' הם המצוות העל שכליות, וכמאמר חז"ל (מופיע ברש"י במדבר יט, ב): "חוקה חקקתי... אין לך רשות להרהר אחריה". וכי זהו הביטוי המתאים ללימוד התורה, שכל עניינו אינו לקבל בקבלת עול את דברי התורה, אלא להבין אותם בשכל ובהיגיון?! מדוע אפוא משתמשת התורה בביטוי "בחוקותי" במשמעות של "תהיו עמלים בתורה"?


אדמו"ר הזקן מסביר (לקוטי תורה, תחילת פרשת בחוקותי ותחילת פרשת חוקת), ש"בחוקותי" הוא מלשון חקיקה. הפסוק רומז כאן, שעלינו לעמול בתורה באופן של חקיקה דווקא. הדבקות בין האדם לתורה צריכה להיות אותה דבקות שיש בין אותיות החקוקות על האבן לבין האבן שעליה נחקקו.


אפשר לכתוב בדיו על קלף, ואפשר לחקוק אותיות על גבי אבן. אך בניהם הבדל מהותי: האותיות הכתובות בדיו אמנם מתמזגות עם הקלף, כך שנעשות ליצירה אחת, אולם עדיין יש לפנינו שתי מציאויות נפרדות - דיו וקלף. לעומת זאת, באותיות החקוקות - אין לאותיות עצמן שום מציאות משלהן, ואי אפשר להפריד בינן לבין האבן, שכן האותיות עצמן הן האבן.


החקיקה מסמלת אפוא דבקות מוחלטת, עד אבדן כל שמץ של מציאות אישית.


לכך רומזת התורה במילה "בחוקותי". לא די בלימוד תורה עד כדי דבקות עמה כהתאחדות של אותיות הכתובות על הקלף. האדם והתורה צריכים להתמזג כפי שמתמזגות אותיות החקוקות באבן - שלא תישאר באדם שום מציאות אישית עצמאית, אלא כל כולו יהיה דבוק במחשבת התורה.


איך מגיעים להתאחדות כזאת? אומרת התורה: "בחוקותי תלכו" - כשתעמלו בתורה בהרגשה של 'חוקים'. נכון שצריך ללמוד את התורה מתוך הבנה והשגה ואי אפשר להסתפק באמונה בלבד. אבל זה עצמו צריך להיות מתוך קבלת עול.


כלומר, אדם אכן צריך להתאמץ להבין בשכלו את דברי התורה, אך זאת עליו לעשות לא מתוך מניע אישי של הנאה והתעניינות בדברי חכמה ושכל, אלא מתוך ידיעה שזה רצון ה' - הקב"ה רוצה שהוא ילמד תורה דווקא מתוך הבנה והשגה, ולכן עליו להתאמץ להבינה ולהשיגה. כשניגשים בגישה כזאת ללימוד התורה, מתאחדים עמה כאותיות החקוקות על האבן.


נוסף על כך מצווה התורה: "בחוקותי תלכו" - יש ללכת ולעלות מדרגה לדרגה. אדם צריך להתעלות בהבנת התורה, עד שדברים שהיו אתמול בבחינת אמונה וקבלת עול, כבר מובנים לו היום, ועכשיו האמונה שלו היא בדרגות עליונות יותר. תהליך זה הוא אין סופי, ועליו נאמר (תהילים פד, ח): "יילכו מחיל אל חיל".


זהו ה'עמל' הגדול שצריך להיות בלימוד התורה: מצד אחד - לגשת אליה מתוך קבלת עול ואמונה, ומצד שני - לשאוף תמיד ללמוד ולהבין - וגם זאת כחלק מרצון ה'. אמנם לימוד התורה צריך להיות מתוך שכל והבנה, אבל היסוד לכך הוא ההתבטלות המוחלטת לקב"ה. האדם נדרש להבין את התורה - רק משום שהקב"ה רוצה שיבין, ולא בגלל תאוותו האישית להבנה. כך מגיעים לדבקות של 'חקיקה' עם התורה.


(פורסם באשכולות 378 # בחוקותי תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בי"ח אייר תשע"ו

קוד השיעור: 7080

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת בחוקותי מתורת חב"ד (זמן קיץ תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




ר' אלעזר הופשטטר
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב יהושע ויצמן
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב ציון לוז
הרב ציון לוז
ע K