ישיבת כרם ביבנה

'עין תחת עין' ממש, ממש סלקא דעתך?!

שלמה יוסף רבינוביץ

מיד לאחר שירד משה רבנו מהר סיני, נתן לעם ישראל את קובץ החוקים המפורט בפרשת משפטים.


יש הבדל סגנוני משמעותי שמתבלט ומציין הבדל בין הדברות שאמר הקב"ה בסיני לבין החוקים והמשפטים שצווה משה לעם בפרוטרוט.


במעמד הר סיני המצוות מופיעות כצו אבסולוטי, בלשון ערטילאית ופשוטה: לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנֹב:


ואילו בפרשת משפטים, הסגנון קָזוּאיסטי, חוק תנאִי (במבנה תחבירי: אם... אז...) המתואר ע"י דוגמאות מעשיות. אין קביעה עקרונית שהמעשה אסור מצד עצמו אלא התוצאה (או הענישה) מוצגת לצדו.


וְכִֽי־יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא־אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּֽׁה: (כב,טו)


וכִֽי־יַכֶּה אִישׁ אֶת־עֵין עַבְדּוֹ אֽוֹ־אֶת־עֵין אֲמָתוֹ וְשִֽׁחֲתָהּ לַֽחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינֽוֹ: (כא,כו)


ואפילו מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָֽת: (כא,יב) אין כאן איסור עצמי, אלא עונש. אדם שבחשבונו המחיר משתלם לא ימצא לנכון להמנע מכך.


הניסוח המשפטי הרווח במשנה ובתלמוד הוא הסגנון הקזואיסטי, לכן עיקר מלאכתם של העוסקים בתורה הוא לדמויי מילתא למילתא ולא לנסות לחוקק חוקים חדשים עפ"י העקרון הרוחני והצו האלוקי שניתנו מסיני.


חכמי ישראל עומדים בפני סתירה: מצד אחד, החכמה האלוקית נשגבה מבינתנו. אך מאידך גיסא, "לא בשמים היא" התורה נתנה לבנ"א ע"מ שיפרשו ויקיימו אותה עפ"י הבנתם (בכפוף לחוקים המקובלים מסיני). המוצא היחיד מן הסתירה הוא העלמת העיקרון המשפטי במכוון כדי לאפשר לחכמים להגדיר אותו לפי הבנתם. הקב"ה נתן לנו את התורה כאוסף תנאים ולא כמערכת עקרונות. מכאן הדרך קצרה ליצירת נוסחים רבים בין בתי המדרש בהגדרה המדוייקת של ההלכה.


הדוגמאות המעשיות המופיעות בגמרא דורשות מהלומד להאזין לקולו של החוק ולהתייחס לכל המקורות המקבילים בש"ס כדי להסיק את ההלכה. לעומת זאת, ניסוח פשוט של החוק מתחילה הוא סופי ומוגבל.


אכן, גם כשנוסחו והוגדרו בש"ס מושגים מופשטים, נזקקו להשתמש בציור מוחש: פסיק רישיה, גירי דיליה, מעשה קוף וכו'. הגמרא משתמשת בדוגמאות רחוקות ובאוקימתות מסובכות כדי לעמוד על קוצו של החוק:


תוספות (כתובות ד ע"ב, ד"ה עד שיסתם הגולל):


וכי דרך לעשות כסוי ארון מבעלי חיים? ויש לומר, אף על גב דאין דרך לעשות כסוי ארון מבעלי חיים מכל מקום כמה דברים אשכחן דלא שכיח ומיירי בהן הש"ס לדרוש ולקבל שכר, כדאמרינן בפרק המקשה בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו? הדביק שני רחמים ויצא מזה לזה מהו? אף על פי שלא יבא לעולם.


הגמרא רצתה לחקור אם גולל ודופק טמאים טומאה עצמית או רק משום שנוגעים במת. נפק"מ בבע"ח שלא מקבלים טומאה. כך גם ברחם, חקרו אם קדושת בכור נוצרה ע"י היציאה מן הרחם או משום ילוד ראשון (ע"י מהר"ל גו"א במדבר יט, טז ד"ה לרבות גולל ודופק; מרחשת ח"א ס"ס יט).


נראה, שבסיני ניתנו מעט עקרונות המורים את כוונת התורה. אך בפירוט לפרטים בפרשתנו, העיקרון הוסתר. מטרת החכמים העוסקים בתורה היא לפענח מתוך מערכת התנאים את העיקרון הנחבא שניתן בסיני.


עין תחת עין: לכו"ע אין הכוונה עין ממש, אלא ממון. השאלה הפשוטה היא, מדוע התורה השאירה מקום לטעות ולא כתבה במפורש – לתשלומין?


ומי שחסר אבר יחוסר אבר, כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, ולא תטריד רעיונך בהיותנו עונשים הנה בממון, כי הכונה הנה לתת סבת הפסוקים ולא סבת דברי התלמוד, ועם כל זה יש לי במה שאמרו בו התלמוד דעת ישמע פנים בפנים. (מו"נ ח"ג, פמ"א)


וכבר נשתברו קולמוסים רבים בהבנת דברי הר"מ במז"ל.


"והכופר משלם אדם על-פי עצמו" (רמב"ם סנהדרין ה, יד). אדם ששורו הזיק משלם על-פי עצמו. הודאת בע"ד כמאה עדים דמי.


"והוא אומר חבלת בי והודה מעצמו, פטור מן הנזק ומן הצער, וחייב בשבת ובושת וריפוי על-פי עצמו" (רמב"ם חובל ומזיק ה, ו). אך בחובל באדם, נפטר בהודאתו מן הנזק. אין אדם משים עצמו רשע. כמו שהרוצח לא נענש כשמודה, כך גם החובל בחברו. במילים אחרות, רובץ עליו עוון פלילי (נזק וצער) שלא יפטר בממונות כבפיצוי האזרחי (שבת בושת וריפוי). מכאן שמפשט הכתוב עין תחת עין נלמד דין הלכה למעשה.


הרמב"ם לא נתכוון להתעלם מדרשת חז"ל המקובלת מסיני, אלא חשש לדעה כוזבת. יבואו נבלים שיסכימו לשלם את המחיר הממוני שהתורה קבעה כדי לפגוע בחבריהם.


הדרך פרוצה לרווחה לעשירים! הם יכולים לשלם בקלות את השיניים השבורות העיניים המנוקרות והרגליים הקטועות של כל הסובבים אותם. כל הנצח וכל הכסף לא יוכלו לרפא פציעת אדם. הפצע שותת לעולמים כאילו היו נדרשים ייסורים שווים כדי לעצור את הדימום הנצחי הזה. (לוינס)


ע"כ התורה כתבה עין תחת עין – כפשוטו, להיפך מהדין המשפטי, כדי לומר: אין בכתיבה הקזואיסטית אי נקיטת עמדה ואובדן המוסר, אלא הצפנת ערכי התורה לחכמי ישראל.


(פורסם באשכולות 366 - פרשת משפטים תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בכ"ה שבט תשע"ו

קוד השיעור: 6902

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת משפטים (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: