ישיבת כרם ביבנה

לא תעשון כן לה' א-להיכם!

יעקב עמיחי סופר


הפסוק שפתחנו בו מלמד על ענין קדושת השם, ומכאן למדו חז"ל (מכות כב ע"א) שאסור לאבד שם משמותיו הקדושים. בדין זה הורחבה היריעה עד מאד, וברבות השנים תקנו חכמים תקנות רבות שעניין כולן אחד הוא; ההקפדה על חפצי הקודש בעם ישראל, הן תשמישי מצוה הן תשמישי קדושה וכל המסתעף.


מטבע הדברים, פעמים שבחורי ישיבה, ללא משים, אינם משגיחים כיאה וכיאות על כבוד הספרים, מתוך אהבתם להם, משל לבן המלך בביתו שאינו נזהר בכבודו של המלך כראוי. אמנם מן הראוי לעורר על ענין זה ולתת לבנו גם על המצוות הללו שאדם דש בעקבו, ועל ידי כך לזכות לקיום דבריהם ז"ל "כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות" (אבות ד, ו). אשר על כן עלה בדעתי להעיר ולעורר בכמה דברים שפעמים הינם בגדר מת מצוה...[1]



  • הנחת ספר הפוך



מצוי במקומנו, שכאשר אדם נקרא לעלות לתורה או לפתוח את הארון וכדו' הוא מניח את הסידור על פניו (כשהכתב כלפי מטה) כדי שלא ייסגר לו. לאחר העיון בהלכה נראה שיש איסור לעשות כדבר הזה.


כתב מרן השו"ע (יו"ד רפב ס"ה) וז"ל: "אֵין זוֹרְקִין כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. רמ"א: וְאָסוּר לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ עַל פְּנֵיהֶם, וּכְשֶׁמְּצָאוֹ כָּךְ צָרִיךְ לְהָפְכוֹ". נמצינו למדים א"כ, שיש איסור להניח את הספר על פניו.


ובשיורי ברכה להחיד"א (שם) כתב בזו הלשון: "הרבה אין נזהרין בזה וכשקורין אותו לס"ת או אפילו למילי דעלמא הספר שהוא קורא או חומש ותהילים וכיוצא הופכו על פניו. והם עתידים ליתן את הדין". ישמע חכם ויוסף לקח[2].



  • הנחת הספר פתוח כשהולך לכמה רגעים



בישיבתנו הק' סדר זמנים הוא שארוחת ערב היא לאחר תפילת ערבית (בזמן חורף). מצוי לפעמים שכיון שבחורים כמהים לחזור ללימודם (לתפילתם?) הם ממהרים מאד לארוחת הערב ושוכחים לסגור את הסידור... כמו כן, אדם באמצע הסדר יוצא לאי אלו עניינים ומשאיר את הגמרא פתוחה, האם זה מותר?


כתב הבאר היטב (יו"ד סימן רעז ס"ק א) וז"ל: "כתב הב"ח... שלא ילך אדם חוץ ויניח הספר פתוח אם אין עליו מפה דלאו דוקא ס"ת אלא ה"ה שאר ספרים, וכ' הש"ך: וידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד נקרא ש"ד והוא ש'ומר ד'פין על מי שמניח ספר פתוח ויוצא שמשכח תלמודו". אם כן, כמובן שלא ראוי להניח ספר פתוח בכל מקרה, אלא יש לנהוג בו כבוד ולסגרו כשיוצא לעסקיו.[3]


להלכה העלו רוב האחרונים (הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אויערבאך, הגר"ח קניבסקי), שאם הולך לצורך לימודו כגון להביא ספר וכדו' א"צ לסגור את הספרים, אולם אם הולך לעסקיו כגון בדוגמאות הנ"ל – צריך לסגור.



  • הגנה מפני השמש ע"י ספר



פסק המשנ"ב (או"ח סימן קנד ס"ק לא) שאסור לאדם שיגן על עצמו מפני השמש הזורחת ע"י ספר קודש, היינו שאם השמש מאירה דרך החלון בבית המדרש והאדם רוצה להצל על עצמו מפניה – לא יעמיד ספר בחלון כדי לעשות זאת. אמנם, במקרה שהשמש זורחת על הספר שלומד בו ומפריעה לו לקרוא ממנו, יש שהקלו בדוחק להצל ע"י ספר אחר (ספר חסידים סימן תתקב) ומ"מ לא כדאי לסמוך על זה אלא בשעת הדחק.


גם בזה נקטו רוב האחרונים שהכלל הוא שאם זה דרך הנאה ושימוש בספר האחד כדי ללמוד בספר השני, ואין בזיון בכך לספר הראשון שרי, כגון שמניח ספר על ספר אחר כדי שלא יסגר או כדי להגביהו (תשובות הגרש"ז אויערבאך שבסוף ספר גנזי הקודש, אות א).



  • נגיעת רצועות התפילין ברצפה



יש שכאשר חולצים את תפיליהם נגררות רצועות התפילין ומוטלות על הרצפה הן במכוון והן שלא במכוון. כתב ע"ז בספר מצת שימורים למהר"ן שפירא (הובא בספר קיצור השל"ה בהלכות תפלין) וז"ל: "רוב העולם כשרואים ציצית נגררים על הרצפה חרדין חרדה גדולה כאילו הוא ספר תורה ורצים גדולים וקטנים להגביהו, ובאמת בשעת הנחת תפילין ובהסרת הרצועות נגררים הרצועות על הארץ אין חוששין כלל, אלא במזיד משליכין הרצועות על הארץ, ובהיפך הוא, על כן יש להיזהר שלא יגררו הרצועות על הארץ". בסגנון דומה כתב בספר מקור חיים (לבעל החוות יאיר, סימן כה סעיף יא). ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.



  • זמירונים של שבת



לא מזמן רכשה הישיבה זמירונים חדשים. לצערנו פעמים רבות זמירונים אלו מתגוללים להם בין הסלט לאורז ובין השניצל לטשולנט, עד שיש בהם בנותן טעם לפגם... אין מזרזין אלא למזורזין! כל בר בי רב דחד יומא מבין מדעתו שאין זה מכבודם של הזמירונים, שמוזכרים בהם שמות ה' (ופעמים אף נמחקים בעוה"ר מרוב כתמים וכדו') ופסוקים. על כן מן הראוי לכל אחד לאזור כגבר חלציו ולשים לב למה שקורה סביבו, וכך לשמור על קדושת ה' ותשמישי הקדושה. על כגון זה ראוי להמליץ את מאמר הפיוט, המובא באותם זמירונים ודומיהם: "ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר"...


ויה"ר שבזכות השמירה על הקדושה נזכה בקרוב ממש לשמור על הטהרה בבנין בית קדשנו ותפארתנו בב"א.



(פורסם בעלון אשכולות 636 - פרשת בא תשע"ו)






[1] זאת למודעי, שהרבה מן המקורות ופסקי ההלכה של אחרוני זמננו ליקטתי מתוך הספר 'גנזי הקודש' לרב יחזקאל פיינהנדלר (נמצא בכולל) ותורה מונחת בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.




[2] וכן פסק הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והביאו בספר אבני ישפה ח"ג סימן צד, ע"ש.




[3] הן אמת שנחלקו בדבר רבנן בתראי. הרב כף החיים פלאג'י סימן כ ס"ק יא אסר בכה"ג, אולם בערוך השולחן הביא, שאם הוא בעת לימודו אם צריך לילך לצרכיו או לדבר עם אחר א"צ לסגור הספרים, ומ"מ סיים "אשרי הנזהר בכבוד הספרים", והביא עוד שהגאון בעל אורים ותומים היה פורס מפה על הספרים כשהיה הולך לעסקיו ולא סוגרם (כדרך שפורסים על ס"ת).



 

 

השיעור ניתן בה' שבט תשע"ו

קוד השיעור: 6819

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר הלכתי בעניין כבוד ספרי קודש (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2
ר' משה יעקב גמליאל
ע
הרב גבריאל סרף <br> ראש הישיבה
הרב גבריאל סרף
ראש הישיבה
ע 2
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע 2