ישיבת כרם ביבנה

זכויות יוצרים בהעתקות והורדות לצורך פרטי

יצחק שנלר

ניתן לשמוע ללא הרף על הנזקים העצומים הנגרמים ע"י העתקות הורדות וצריבות של תוכנות שירים וסרטים, האם צודקים האומנים המכריזים על כך שזהו גזל?


כמובן, מאמר זה נכתב לפלפולא בעלמא בלבד, ואין לפסוק ממנו הלכה.


א. בעלות על יצירה רוחנית


יצירה רוחנית היא כל יצירת מידע חדש, אשר נמצא בחפצים שונים, כגון ספרים, ציורים, דיסקים ועוד.


השאלה היא האם אכן קיימת בעלות על ידע.


ראשית כל, כותב השואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סי' מד) שיש בעלות על יצירה רוחנית משום שכך מורה ההיגיון, וכן ש"לא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה שלהם", ו"מעשים בכל יום" שנותנים בעלות על רעיון. בנוסף נכתבו על השימוש ביצירה רוחנית שלא ברשות איסורים שונים: המחנה חיים (כרך ה ח"ב חו"מ סי' מט) כתב שעובר על גזל, מהר"ם שיק (יו"ד סי' קנו) חלק עליו וסבר שדינו כדבר שאין בו ממש[1] שלא שייך בו גזילה, אך יש בזה גניבת דעת ו"מדבר שקר תרחק". לדעה הסוברת שיש בעלות ניתן לצרף גם את המלבי"ם, הנחל יצחק והנצי"ב שכתבו בהסכמתם ל"שו"ת הריב"ש" שאסור להדפיסו עד עולם ללא הסכמת היוצר, ועוד רבים אחרים במקומות נוספים גילו דלדעתם יש בעלות ליצירה רוחנית.


לעומתם, יש רבנים הסוברים שאין בעלות על יצירה רוחנית. הברוך טעם לדוגמא סובר שאין איסור אלא אם כן ניתנו הסכמות וחרמות ליצירה. גם בשו"ת חת"ס (חו"מ סי' עט) אסר העתקת ספרים רק מכיוון שמדובר ב"יורד לפרנסתו של חבירו". וכן רע"א (כתב וחותם סי' יט) אוסר בגלל "הסגת גבול" וכן הסכימו הברוך טעם, מהרש"ם ועוד, שאין קניין הרוחני מועיל[2].


ב. חרמות והסכמות


ישנם יצירות (ספרי קודש בעיקר) אשר נכתבו עליהם הסכמות וחרמות של גדולי ישראל האוסרים להעתיק יצירה זו, בד"כ לתקופה מוגבלת של זמן. ברור הדבר שלהסכמות אלה יש תוקף, דהרי הכותבים אותם הינם רבנים מגדולי הדור, ולא מצאנו עוררין על ההסכמה. אך אדם רגיל שאינו כותב הסכמות - אין כל תוקף לדבריו אם יוסיף ליצירתו.


ג. דינא דמלכותא דינא


ישנה מחלוקת בין אחרוני זמננו בסוגיית דינא דמלכותא האם קיימת כיום בא"י[3]. בנוסף ישנה שאלה האם דבר זה נכלל בדינא דמלכותא, כיוון שאין אפשרות למלכות לקבוע עבורנו איסורים מחודשים, אלא רק לכוף את העובר על החוק לשלם.


ד. שיור בעלות על החפץ


בכל קנין יכול המקנה להקנות את החפץ רק למטרה מסוימת, על ידי "שיור בעלות" - כלומר המקנה משאיר לעצמו חלק מן הבעלות על החפץ על מנת למנוע מהקונה שימושים מסוימים בחפץ. כיום על רוב הדיסקים והתוכנות כתוב "כל הזכויות שמורות", ועל זה מסתמכים היוצרים כעל שיור בעלות. אך בלשון זו אין לשון שיור בעלות על החפץ וגם חסרה כוונת השארה, והווי כמקח המכור לגמרי דכתוב עליו שאין להעתיק, שאינו מועיל, וכן הסכים הגר"נ קרליץ.


אך גם כאשר נעשה שיור מפורש שהיוצר אינו מוכר את זכות ההעתקה, אנו נכנסים למחלוקת אחרונים האם קיים "שיור" על מניעת שימוש[4], או ששיור מועיל רק לשימוש עצמו של המוכר[5].מלבד זאת אין זה פשוט כלל שקיים שיור אשר אוסר פעולה מסויימת, שבמצבים אחרים - היינו לצורך עצמו – מותר.


גם שיור על זכות העתקה כך שלמוכר מותר להעתיק תיתקל בבעיה, שהעתקה היא דבר שאין בו ממש:


ה. דבר שאין בו ממש


גדרו: שאין לו גוף וממשות בשונה מגוף האדם שיש בו אורך ורוחב ועומק (ספר המקח לרב האי גאון, שער ב). כל דבר שאין בו ממש אין בו זכות קניינית מן התורה (שו"ע חו"מ ריב, א).


המדובר פה הוא גם על העתקה מאינטרנט, אך גם כאשר מדובר בדיסק, אשר יש לו גוף, המידע המאוכסן בדיסק מתורגם דרך המחשב, שם הוא מאבד כל ממשות, וברור לגמרי שמותר להכניס את הדיסק למחשב, שהרי כך הוא שימושו. יוצא מכאן שע"י השימוש המותר בדיסק, הופך המידע לדבר שאין בו ממש, ולכן אין בו זכות קניינית מן התורה, ושרי להשתמש בו בכל צורה שרוצים, כולל להעתיק ולצרוב!


אמנם גם כאשר אין אפשרות לעשות קניין על דבר שאין בו ממש, עדיין, לדעת רוב האחרונים[6], יש בו זכות קניינית לבעלים[7]. על כן, אין להתיר לכאורה צורה זו של העתקה. אך בשאלה האם אפשר למכור את החפץ - כגון הדיסק - ולשייר בו דבר שאין בו ממש - כגון את זכות ההעתקה - כבר פסקו גדולי האחרונים[8] דלא הווי שיור.


ו. שיטות נוספות לקניין חלקי


יש הכותבים תנאי ע"ג המכר שהחפץ נמכר ע"מ שלא להעתיק. תנאי כזה אין בו כל תוקף, מכיוון שמשמעות התנאי היא שאם הקונה יעתיק המכר יתבטל ויהיה המוכר חייב להחזיר את כספו ללוקח, ולזה אין כוונת המוכר, אלא רק להגביל את הקונה (ובמיוחד כשהתנאי כתוב בפנים ולא מבחוץ), וכן הסכים הגר"נ קרליץ.


גם למכור לקונה את זכות השימוש בלבד לא יועיל, כיוון שכותבים הפוסקים (עי' קצה"ח סי' רמא סק"ו) שקניין פירות לנצח אינו מועיל, אלא נחשב כקניין הגוף עצמו, ואם כן גוף הדיסק קנוי למוכר, וההעתקה היא דבר שאין בו ממש.


גם להשכיר את החפץ לא יעזור בעניין זה כיוון שהשכרה לנצח זוהי בעצם משמעות המכירה. ההשכרה תועיל רק אם תהיה מוגבלת, או שלאחר תקופת זמן יוכל המוכר לדרוש להפסיק את ההשכרה.


ז. העתקה ממקור מועתק


ברור שגם כאשר היה קיים שיור - השיור היה קיים רק לגבי העתקה מהדיסק המקורי, אך כאשר הדיסק שנקנה הועתק לדיסק אחר או לאינטרנט - ברור הדבר שאין כל שיור בפריט מועתק זה.


אם כן, לכאורה, כאשר הראשון קנה את התוכנה מהאינטרנט / הדיסק - כך שהיצירה נחשבת שלו (אף כי אולי יש בה 'שיור' לאיסור העתקה), והעתיק אותה - שאז כבר בטל כל שיור אפשרי - לכאורה אפשר להתיר להעתיק לכתחילה.


ח. מחלוקת אם דומה לזוטו של ים


ישנם הסוברים - ובראשם הרב דב ליאור, שכיום יש להתיר הורדות, כיוון שכיום ברור לכל היוצרים שיצירתם תועתק, ולכן הם נחשבים שהתייאשו, אף אם הכריזו בריש גלי שאינם מתייאשים, ורבים חולקים על שיטה זו, שהרי בזוטו של ים הדבר אבוד ממנו ומכל אדם, ואילו בסוגיא דידן אינו אבוד.


ט. איסורים נוספים הקיימים אצל ישראל


מדין מנהג - ברור שאין לאסור, כיוון שפשט המנהג להעתיק.


השגת גבול - בדין זה ישנה מחלוקת אם הוא מדאורייתא, מדרבנן, או ש'נקרא רשע' כדין עני המהפך בחררה, ואף במקום שמותר - כתבו הראשונים שמידת חסידות שלא לעשות כן. דין זה אינו קיים כאשר ברור הדבר שאילו לא היה יכול המעתיק להעתיק - לא היה קונה, אך כאשר יש אפשרות שהיה בכל זאת קונה - הדבר תלוי אי איסור זה יגרום למיטוט פרנסתו של המוכר, וכיוון שהרבה 'יחידים' אכן מסוגלים למוטט את פרנסתו - נראה הדבר לאסור.


נהנה מטרחתו של חברו - גם מכאן נראה לאסור העתקה עד שישיג חברו רווח נאה מן המאמץ, וק"ו להפיץ.


י. היוצא מכל הנ"ל


אצל ישראל - לכאורה יש לאסור העתקות של שירים, תוכנות וכו'.


אצל גויים - מחלוקת האם קיימת בעלות על יצירה רוחנית, הנפ"מ מהמחלוקת תהא רק כאשר מעתיקים ישירות מן היצירה המקורית (דיסק שטרם נקנה, או תוכנה מהאינטרנט מהיוצר שדורשת תשלום לפני שימוש (התוכנה קיימת על המחשב, אך אין אפשרות לעבוד עליה עד קניית הרישיון).


כאשר קנה הראשון את התוכנה מחלוקת אם ניתן להעתיק מידיו, אך כאשר המוצר הועתק, ניתן להעתיק ממונו, אלא אם כן עושים תנאי שיור של שכירות בצורה שלא מצויה כיום, אך כל זאת תלוי תחת השאלה האם יש תוקף לדינא דמלכותא שאוסר זאת. כאמור, מאמר זה נכתב לפלפולא בעלמא בלבד, ואין לפסוק ממנו הלכה, ק"ו שלא להקל.



(פורסם בעלון אשכולות 362 - וארא תשע"ו)





 [1]שאין לו גוף וממשות בשונה מגוף האדם שיש בו אורך ורוחב ועומק.




[2] בספר "עמק המשפט" מסביר סברתם: א. חייב דבר ממשי המקשר בין הוגה היצירה לבין הזכות. ב. יצירה רוחנית גרע מדבר שאין בו ממש, שבו עדיין יש צד ממשות, כגון מראה או אוויר, אך ביצירה רוחנית אין. ג. הזכייה בדבר שאין בו ממש מתבצעת ע"י קניין דבר ממשי, משא"כ ביצירה רוחנית שנוצרה ע"י מחשבה בלבד.




[3] לדוגמא: שו"ת יחוה דעת ח"ה סי' סד סובר שיש, שו"ת משנה הלכות ח"ה סי' קיב סובר שאין.




[4] שו"ת מהרא"ל חו"מ סי' לט ד"ה והנה, וכן בשו"ת אבני נזר חו"מ סי' י' ועוד.




 [5]שו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' לא, וכן החזו"א אהע"ז סי' עג סק"ד, ועוד.




[6] שואל ומשיב, מחנה חיים, הנצי"ב, מלבי"ם, נחל יצחק, צפנת פענח ועוד רבים עד לאגרות משה, הגרי"ש אלישיב ועוד.




 [7]ישנם החולקים, מהרש"ם כתב זאת מפורשות, והדבר מדוקדק גם מדברי רע"א, החת"ס ועוד.




[8] שו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' לא, וכן החזו"א, שו"ת חסד אברהם ועוד.



 

 

השיעור ניתן בכ"ו טבת תשע"ו

קוד השיעור: 6805

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר הלכתי (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע P
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב זלמן נחמיה גולדברג
ע 2 P