ישיבת כרם ביבנה

רק השם ירד למצרים

ינון אברמשוילי

ספר שמות נפתח בפסוק: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", ובהמשך מונה התורה את שמות בני ישראל. אין זו הפעם הראשונה שהתורה מונה אותם. כבר בפרשת ויגש ואף בפרשיות שלפניה נמנו בני יעקב. נשאלת השאלה, מדוע אפוא מפרטת התורה שוב את שמותיהם?


במדרש מובאים על כך שני ביאורים:


א. על ידי החזרה על שמות בני ישראל רומזת לנו התורה, שבכל שנות הגלות במצרים "לא שינו (בני ישראל) את שמם", כך שבאותם השמות בהם נכנסו למצרים – איתם גם יצאו משם.


ב. הקב"ה השווה אותם לכוכבים, שעליהם נאמר (תהילים קמז, ד): "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא". כך גם לישראל קרא בשמות, כדי לבטא את חשיבותם, שלא יוכלו להיאבד ולהתבטל על ידי הגלות המרה. כי דבר שנקרא בשם - אינו בטל לעולם.


תורת החסידות מסבירה, כי שם מציין רובד חיצוני של האדם ואין הוא מתייחס אל מהותו הפנימית, האמִתית. האדם מצד עצמו אינו זקוק לשם (כמו אדם החי באי בודד – אין לו שום נפקא מינה בשם); השם נועד לזולת, שיוכל לקרוא לו ולהתקשר עמו. כלומר, השם מכוון כנגד אותו רובד בנפש, שבו יש נגיעה לזולת. לומדים זאת גם מן הפסוק: "מלך, שמו נקרא עליהם" - רק שמו של המלך מתפשט במדינה, ואילו המלך עצמו מרומם מן העם.


במידה מסוימת, זה גם מעמדן של נשמות ישראל שירדו לעולם הזה. הנשמה השוכנת בתוך הגוף הגשמי, כמוה כ'שם' (הארה חיצונית) בלבד לעומת עצם הנשמה שנשארת למעלה. רק ההארה של הנשמה ירדה למטה ונתלבשה בגוף הגשמי. עצם הנשמה לעומת זאת, נשארה למעלה - חבוקה ודבוקה בקב"ה.


על כך רומזת התורה במילים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". השם "מצרים" הוא ממשמעות מיצר והגבלה. רק ההארה של נשמות ישראל, בחינת ה'שמות', ירדה ל"מצרים", למֵצרים ולהגבלות של העולם הזה, לגלות הקשה והאיומה; אך לא הנשמה עצמה במלוא כוחותיה.


הנשמה עצמה לא הלכה לגלות. היא אינה מוגבלת על ידי העולם הגשמי ותלאותיו. היא נשארת בת חורין. על כן יש באפשרותה להזרים להארת הנשמה שבגוף עוצמה רבה וכוחות גדולים שלא להתרשם מההפרעות ומהמכשולים, אלא להוסיף ולדבוק בקב"ה גם בתוך הגלות.


בכוח זה יכלו בני ישראל לעבור את כל קשיי גלות מצרים, ולהישאר נאמנים ליהדותם ואף לשמור על שמותיהם המקוריים. זהו הקשר בין שני המדרשים שהובאו לעיל – בני ישראל שמרו על שמותיהם ועל יהדותם בזכות הכוח של עצם הנשמה שלא הלכה לגלות.


יש בכך משום הוראה נצחית: חלילה להירתע מפני הקשיים, חלילה להתייאש. עלינו לזכור שהנשמה עצמה מעולם לא הלכה לגלות. היא אינה כפופה למוראות הגלות, והיא המעניקה לנו כוח שלא להתרשם מהקשיים אלא למלא כראוי את רצון ה', עד הגאולה השלמה בקרוב ממש!


(פורסם באשכולות 361 - פרשת שמות תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בכ' טבת תשע"ו

קוד השיעור: 6792

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים מתורת חב"ד (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב קלמן מאיר בר
הרב קלמן מאיר בר
ע K
ר' נתנאל שושן
ע K
ר' מתן סבג
ע
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב ישי בוכריס
הרב ישי בוכריס
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K