ישיבת כרם ביבנה

ויגש אחד - שתי גישות

תמיר רוצ'ס


ארי נהם, ונאום נאם, באזני המשביר לכל אומה ועם, ויתורו ראשונים ואחרונים כזהר השמש נגהם, להבין אופי דיבורו - ההיה רך וענוג וליוסף מאד נעם, או שמא 'דיבר אליו קשות' וכעס וזעם. ועוד נתחבטו למצוא לאריכות דבריו תועלת וטעם, יען כי לכאורה סיפר את הידוע כבר ומפורסם ולא הוסיף ליוסף מדעם. אחת שאלתי מאת ה' - שאהיה מהלך בדרכי מסעם, ומעל גבי ספריהם אהיה כפורק לכאן משאם, וישלח ה' סיוע ועזר לעבדו בנו אברהם.


"אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח" - האמנם?? לא מצינו בשום מקום שכך שאלם! "אין הסיפור הזה אמתי! ... והיאך העיז פניו יהודה לפני אדוני הארץ לאמר מה שלא היה?" לשון אברבנאל. (רבים המקשים, ובחריף בחרתי לצטטו). והקושיא האחת תיפרד והייתה לשלושה תירוצים:


מה שהרמב"ן כביכול מתעלם מכך בפרשתנו, אין זה אלא מפני שכבר קיים 'לא תוכל להתעלם' בפרשת מקץ (מב, לד), שם תירץ בנקל כי התורה אמנם השמיטה את השאלה, אך יוסף אכן שאלם זאת לאחר שהאשימם בהיותם מרגלים, ומתוך שאלתו ענו לו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד. ומפטיר הרמב"ן: "וכן במקומות רבים יקצר במעשה או בסיפור כאשר הזכרתי" (לעיל כד, כב; לא, ז).


פירוש אחר לגמרי מציע אברבנאל באמרו כי יש לקרוא את הפס' הנ"ל בתמיהה: וכי אדוני שאל את עבדיו וכו'?? הלא אנחנו מעצמנו אמרנו אל אדוני יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן וכו'. ומסירת נתונים אלו בלא שישאלם, היא הראיה לאמִתותם. וזו הייתה כוונת יהודה- שיתבררו ויתאמתו ליוסף אלה הדברים.


והשלישי, והוא לדעתי הכי פשטי ויצירתי, פירושו של בעל העקדה, אשר מבאר כי כל השיח המובא בנאום יהודה לא באמת נאמר מילה במילה ואעפ"כ לא מלבו בדה, אלא מדובר בניתוח של השיח הנאמר בפועל. והפס' הנ"ל הפותח את הנאום מוכיח על כל הפרשייה, כי אכן לא מצינו ששאל להם יוסף זאת, אך בעצם קביעתו כי הם מרגלים הרי זה כאילו שאלם בפירוש, שכן מעתה הוכרחו לפרט לו ע"מ לנקות עצמם מחשד. (ומאריך להוכיח פירושו זה גם על המשך דברי יהודה).


ואין עיקר מבוקשי בעצם קיבוץ שלושת התירוצים. קבצנים יש יותר מדי... בעיני, יש כאן שתי גישות ביחס לשאלה יסודית - כיצד עלינו להתייחס אל מה שלא כתוב בפירוש בתורה? וכאן אקדים התנצלותי, כי טרם העמקתי לחקור את עמדתם של הפרשנים הנ"ל בשאר עניינים ואף בעניין זה, ואיני יודע ומכיר את פירושיהם אפילו בצורה שטחית, ובכל זאת את הנראה לי אציע.


מהרמב"ן עולה, כי לא פעם ולא פעמיים התורה פשוט סמכה על המעיין שידע להשלים את הסיפור כפי שהוא נכתב במקור, ע"פ גרסאות אחרות המופיעות לפני/אחרי אשר נאמרו בסיטואציות שונות. כך גם אצלנו - אם יהודה אומר "אדוני שאל את עבדיו", הרי לא ייתכן שישקר ליוסף בפניו, אלא זה גופא המקור לכך שיוסף אכן שאלם בפירוש.


גם אברבנאל וגם בעל העקדה חולקים על גישה זו, ונראה כי לדעתם - מה שלא כתוב, לא היה. התורה לא מחסירה פרטים ובכלל לא מתכוונת שנשלים סיפורים מדעתנו. וא"כ הקושיא עודנה ניצבת - היאך יהודה סיפר את שלא היה?


בעל העקדה סבור שיהודה בכוונה שינה את השיח. אין לו מטרה לצטט את השיח המקורי אלא לנתח את שנאמר בין שורותיו. אברבנאל לעומתו, שולל מיהודה את התעוזה מכל וכל, ולדעתו לא ייתכן שיהודה יתבטא אפילו באופן כזה כיוון שסו"ס הדברים לא נאמרו בפועל, ולכן מעדיף להימלט מהקושיא ע"י קריאת הפס' בתמיהה.


והנראה לענ"ד שמחלוקתם זאת תלויה במחלוקתם לגבי התועלת שבנאומו של יהודה - האם הייתה רגשית או שכלית.


אברבנאל סבור שעיקר התועלת - לעורר רחמי יוסף שיכמרו רחמיו על אביו ואחיו, ובזה הוא מסכים לדברי הרמב"ן המפורסמים בתחילת הפרשה. וא"כ לא ייתכן שיעז פניו אפילו מעט, אלא ע"כ לומר שלא שינה דבר. וכיוון שמסכים עם הרמב"ן בחדא (תועלת הנאום) וחולק עליו בחדא (הגישה אל הלא כתוב), מצא דרך מקורית לחמוק מהקושיא בעזרת התמיהה.


אך בעל העקדה חולק על הרמב"ן גם בתועלת הנאום, ולדעתו עיקר התועלת - להציע בפני יוסף טענות שכליות מדוע עליו להקל במשפט בנימין, ולהוכיח לו כי הוא (יהודה) ראוי יותר מבנימין להיות לו עבד.


מה שהרמב"ן מקשה: "לא ידעתי טעם לאריכות דברי יהודה בסיפור מה שהיה כבר ביניהם", לדעת בעל העקדה כלל לא מתחיל - אדרבא! כל הנאום כולו מחודש - אף מילה בו לא נאמרה בפירוש קודם לכן. יהודה ניסח את הנאום הזה בעצמו, ואין בו שום ציטוט כלל, רק ניתוח שכלי. לפי"ז, אין לשלול מיהודה את התעוזה אחר שזו עיקר מטרתו.


הלוואי נשכיל להבין דבר מתוך דבר הנאמר במקום אחר, לתמוה (מעצמנו) על הדורש תמיהה (לפעמים גם על עצמנו...), ולדעת לנתח ולקרוא בין השורות...


(פורסם באשכולות 359 - ויגש תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בו' טבת תשע"ו

קוד השיעור: 6765

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת ויגש (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K