ישיבת כרם ביבנה

על השכר שהשתכר יששכר

שמחה רון גודינגר

אנו קוראים בפרשה:


וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא: וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר: (בראשית ל, יד-יח)


יש לשאול כמה שאלות על פסוקים אלו: א. מדוע לאה אומרת שנתן לה ה' שכר על כך שנתנה שפחתה לאישה, הרי הפסוקים מפורשים שזה היה בגלל הדודאים! ב. כמו כן – הרי גם רחל נתנה את שפחתה לאישה ומה מיוחד במעשיה של לאה? ג. מדוע לא מבטאים את ה-ש' בשמו של יששכר? היכן מצאנו אות ש' נחה (אבן-עזרא אמנם פותר זאת כעניין לשוני, אך מוסיף: "ואין שי"ן כמוה במקרא")? ד. ידוע, ששמו של האדם מבטא מהות ("שמא גרים" – ברכות ז ע"ב). מה מיוחד בשמו של יששכר – מה בכך שנקרא על שם שכר שניתן לאמו?


מצינו במדרש ובראשונים (ראה: מדרש בראשית רבה ושכל טוב, רשב"ם, הדר זקנים, חזקוני, ר' חיים פלטיאל, אלשיך) תשובות שונות המשלימות זו את זו, ומשתלבות זו בזו: בוודאי שנתינת זלפה לאשה ליעקב ע"י לאה גדולה יותר מנתינת בלהה ע"י רחל, שנתנה את שפחתה על מנת להיבנות ממנה בבית יעקב, אבל כאשר לאה עושה זאת היא גומלת חסדים עם שפחתה, שהרי כבר יש לה 4 בנים מיעקב (וראה בהמשך טעם נוסף לנתינת השפחה ליעקב). צריך לומר, ששני הדברים נכונים: לאה קבלה שכר גם על נתינת הדודאים וגם על נתינת שפחתה ליעקב, ולכן בשמו של יששכר יש שתי שי"ן – על שם שתי קבלות השֹכר שהתחברו בו. ודאי שקבלה לאה את שכרה על שני המעשים גם יחד, כי אין הקב"ה מקפח שכר של בריה, ועל כל מעשה של האדם קטן כגדול יקבל עליו שכר משמיא, אלא רואים שמעשה אחד רצתה לאה להדגיש, ואילו המעשה השני נדחק הצידה אל מאחורי הקלעים – מה שמתבטא בכך ששי"ן אחת בשמו של יששכר נהגית, והשי"ן האחרת לא.


מצד אחד אפשר לומר, שלאה לא רצתה שיזכר לדורות בשם של בנה מעשה נתינת השפחה, שזה דבר גנאי, ולכן לא קוראים את השי"ן השנייה. מצד שני, והכי נמי מסתברא, דווקא עניין שכירת יעקב בדודאים הוא ענין הגנאי, אותו לאה מסתירה, או שלא רצתה לתלות את שכרה במעשה קל כ"כ כנתינת הדודאים, ואילו את נתינת השפחה יש לראות באור חיובי. כאן מראה לאה שהיא אינה רדופה בתאוות ביאה אלא כל כוונתה על מנת להעמיד מיעקב את שבטי ישראל ולכן שהראתה שהיא עמדה מלדת היא נתנה את שפחתה ובשכר זאת זכתה לבן נוסף משבטי ישראל (ואפשר לומר שזכתה ליששכר בזכות נתינת השפחה, ואילו נתינת הדודאים הייתה רק היכי תמצי, הזדמנות לקבל את השכר).


אבל עיקר מטרתנו היא לחשוף דבר עמוק שנוכל ללמוד ממנו לדורות, נקרא את תרגום יונתן לפסוק בו יששכר זוכה בשמו:


וַאֲמַרַת לֵאָה יְהַב יְיָ אַגְרִי דִיהָבַת אַמְתִי לְבַעֲלִי וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְקַבָּלָא אֲגַר טַב עַל דְאִינוּן עַסִיקִין בְּאוֹרַיְיתָא וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ יִשָׂשכָר.


וצריך לשאול: מה הקשר בין מעשיה של לאה לבין הבטחת השכר על לימוד התורה של בני יששכר? האם לולי קביעת שמו של יששכר בעקבות מעשיה של לאה – בניו לא היו זוכים לשכר על לימוד תורתם?!


נראה, שלאה באה ללמדנו שעל מטרות נעלות צריך לדעת להקריב ולוותר. לאה רוצה להקים את עם ישראל ובשביל זה היא מוכנה לוותר על דברים חומריים ורוחניים, כמו כן בניה שירשו את המידה הזאת שעצבה אמם לאה ויהיו מוכנים להקריב על מנת ללמוד את התורה ועל זה מובטחים הם שיקבלו את שכרם, על הוויתורים הקטנים והגדולים (וכידוע, בלימוד תורה מקבלים שכר אפילו על טעות, "אנו עמלים ומקבלים שכר". וראה הקדמה לתפארת ישראל), וכפי שבאמת רואים על שבט יששכר:


מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד, וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני. (בר"ר ויצא, עב)


דווקא משבט יששכר יצאו גדולי הדור ופוסקי ההלכות, שידעו להקריב בשביל לימוד התורה, כי דווקא שבט יששכר ידעו לעמוד בנטל[1] לימוד התורה בעם ישראל,[2] גם שזה דרש מאמץ וויתורים:


יששכר חמור גרם - חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד:


רבץ בין המשפתים - כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח רובץ לו בין התחומין בתחומי העיירות שמוליך שם פרקמטיא. (רש"י בראשית מט, ד)


יששכר חמור גרם, כשם שהחמור טוען את המשא כך יששכר טוען את התורה, רובץ בין המשפתים, אלו התלמידים שיושבים בארץ לפני חכמים, שנאמר "אם תשכבון בין שפתים". (בר"ר ויחי, צט)


ואנחנו בני התורה[3] בישיבה ובכל אתר ואתר נמצאים בעיצומו של זמן חורף, שהוא הזמן הטוב ביותר לגדול ולהתפתח בתורה. יהי רצון שנדע להקריב ונהיה מוכנים לוותר כשצריך למען לימוד התורה,[4] ונזכה לשכר המובטח לנו[5] כנלמד מפרשתנו.[6]



(פורסם באשכולות 356 - פרשת ויצא תשע"ו)





[1] ע"ע שיוויון בנטל.




[2] יש שמועות לא מבוססות, שבני יששכר יכלו ללמוד תורה על אף שאכלו משולש פיצה אחד בלבד בחדר אוכל ולא שלושה... וצ"ע.




[3] ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קכט: "יששכר שהוא בן תורה"




[4] כל אדם לפום דרגא דיליה ונסיונותיו הוא. לאחד הניסיון הוא להישאר עוד כמה דקות לאחר תפילת שחרית, למרות שהארוחה כבר התחילה ואולי לא יישארו לו מהפנקייקים, ולשני זה ללמוד קצת יותר בלילי שבת הארוכים, ולאחד זה להישאר בבית המדרש עד 1:00 במקום עד 00:30 וכו'.




[5] אפשר לשאול את המשגיח הרב ריבלין שליט"א לכמה טריליון ביליוני מיליארדי מצוות זוכה יהודי בשעה אחת של לימוד התורה, וכן עי' בספר מעלות התורה שכל כולו בא להראות כמה מצוות זוכה האדם לקיים בלימוד תורתו.




[6] ב"מעלות התורה" לרבינו אברהם מוילנא אחי הגר"א מסביר, שלעולם ילמד אדם שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ואין זה סותר את הגמרות שאומרות שכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המוות ונוח לו שלא נברא – כי הכל תלוי בכוונה ובשאיפה של האדם ואם מתכוון מתוך שלא לשמה להגיע לשמה – אז אפשר ללמוד גם שלא לשמה, ומה גם שר' חיים מולווז'ין מסביר שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה – הדרך היחידה של האדם לבוא ללימוד לשמה הוא ע"י הקדמת לימוד שלא לשמה. ולכן אין בעיה ללמוד גם על מנת לקבל שכר, אלא לדעת שזה השלב הראשון בסולם.




 

 

 

השיעור ניתן בח' כסלו תשע"ו

קוד השיעור: 6712

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
דוד פוסרינו
ע K
הרב יצחק לוי
הרב יצחק לוי
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
צוריאל שושן
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K