ישיבת כרם ביבנה

שני אחים - שני תפקידים

ינון אברמשוילי


זה שילד שאביו תלמיד חכם צריך ללמוד בעצמו, אנחנו יודעים, תורה איננה דבר שעובר בגנים. אך מה לגבי ילד שאביו צדיק? האם המשיכה לקדושה עוברת לדור הבא?


על המילים "ויתרוצצו הבנים בקרבה" מפרש רש"י: "רבותינו דרשוהו לשון ריצה: כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר – יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים – עשו מפרכס לצאת. דבר אחר: מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות".


במעלתם של האבות אין צורך להאריך, לשם כך יספיקו דברי התניא בפרק כ"ג: "כל אבריהם כולם... נעשו מרכבה רק לרצון העליון כל ימיהם". המושג "מרכבה" מבטא ביטול מוחלט, כמו המרכבה שבטלה לחלוטין כלפי הרוכב, כך שאין לה שום רצון עצמי משלה - כך היו האבות.


וממילא מתעוררת שאלה: איך יתכן שלצדיק כמו יצחק אבינו, שכאמור היה בבחינת מרכבה לרצון העליון, נולד בן בעל משיכה טבעית לעבודה זרה? ושאלה נוספת: גם אם אכן עשו היה רשע מטבעו– מה לו להתקוטט עם יעקב על נחלת שני העולמות? מה לאדם גשמי ובהמי כמו עשו לעשות בעולם הבא??


הרמב"ם (שמונה פרקים, פ"ו) כותב שישנם שני אופנים בעבודת ה': "החסיד המעולה" שכל כולו מתאווה לטוב בלבד, ו-"הכובש את יצרו" שבטבעו מתאווה אל הפעולות הרעות – אך מתגבר עליהן.


שני סוגי עבודות אלו השתקפו בפשטות ביעקב ועשו: על יעקב אומרת התורה: "איש תם יושב אהלים", תפקידו היה להיות "החסיד המעולה", זה הנמשך מטבעו לצד הקדושה. לעומת זאת לעשו ניתנה עבודתו של "הכובש את יצרו", זה שנמשך מטבעו לעניינים של היפך הקדושה, וכמובן, תפקידו היה להתמודד ולהתגבר על משיכתו הטבעית.


כלומר, הסיבה שלצדיק כמו יצחק נולד בן "לא יוצלח" כמו עשו, וממילא, הסיבה שבאמת היתה לעשו משיכה טבעית לענייני עבודה זרה, היתה כדי שיתגבר ויגיע לדרגת הכובש את יצרו - שגם זו דרך בעבודת ה'! אלא שעשו, בבחירתו החופשית, נכשל בתפקידו ונכנע לנטיותיו הרעות.


וזו גם משמעותו של ה"ריב" בין יעקב ועשו במעי אימם על "נחלת שני העולמות": יעקב ועשו נחלקו איזה מהעולמות יותר חשוב: מנקודת מבטו של יעקב, "החסיד המעולה", המטרה והתכלית היא בעולם הבא – שם הקדושה היא בגלוי! אך מנקודת מבטו של עשו, "שעבודתו היא "הכובש את יצרו", העיקר הוא בעולם הזה, עולם בו יש קשיים ועיכובים וממילא יש צורך להתגבר עליהם!


ע"פ זה גם ניתן להבין מדוע ביקש יצחק לתת את הברכות דווקא לעשו: מבחינת יצחק, כל מהותו של עשו היתה ההתמודדות וההתגברות על קשיי העולם הזה, אדם כזה, שכל עבודת ה' שלו היא מתוך עיסוק בענייני העולם וכיבוש היצר, לעומת יעקב, שמה לו ולענייני העולם הזה?


אך אעפ"כ, בסופו של דבר ניתנו הברכות ליעקב דווקא, כיוון שדווקא מצד מציאותו כיושב אהלים ("החסיד המעולה", שכח התורה בידו), יש ביכולתו לאחמ"כ לברר את העולם הזה ולעשות מהעולם דירה לו יתברך ("הכובש את יצרו", המתמודד עם תאוות העולם).


אוקיי, ומה תכל'ס?


מכאן באה ההוראה בפועל, יהודי יכול לטעות ולחשוב שתפקידו הוא אחד - או זה או זה: או שישב וילמד וזהו, או שילך לענייני העולם הזה וזהו.


אך עלינו לדעת שאל לנו להסתפק בעבודת יושב אהלים, עד כמה שהיא נעלית ומעולה (כמאמר הגמ' ביבמות קט ע"ב: כל האומר אין לי אלא תורה אפילו וכו'...), אלא העניין הוא בסופו של דבר, לעסוק אף בעבודת איש שדה, שהרי גם עבודה זו נמסרה ליעקב.


וכמובן שכדי להביא את הדברים לידי פועל, יש להקדים תחילה את עבודת יעקב, להקדיש עצמו ללימוד התורה (באופן של איש תם – בתמימות), ורק אחר כך לצאת "לצוד ציד", ולעשות ממנו "מטעמים" להקב"ה.


פעם אמר אדמו"ר הריי"צ: הן תורת המוסר והן תורת החסידות מסבירות שהעולם הגשמי – הבל הוא, והעיקר הוא בתורה ובמצוות.


ההבדל ביניהן הוא: המוסר מבאר איך הגוף והעולם הם דבר טפל; החסידות מבארת איך הנפש והחיות האלוקית הן העיקר.


ועל זאת מוסיפה החסידות כי הכוונה העליונה בבריאת הגשמיות היא לעשותה כלי לאלוקות.


(פורסם באשכולות 355 # תולדות תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בא' כסלו תשע"ו

קוד השיעור: 6690

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

רעיונות מתורת חב"ד - לפרשת תולדות (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
אלעזר דהן
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K