ישיבת כרם ביבנה

למה לא ישמעאל?

ינון אברמשוילי

כאשר בישר הקב"ה לאברהם אבינו שיוולד לו בנו יצחק, דבר שהיה כבר אחרי הולדת ישמעאל, אמר אברהם לפני הקב"ה: "לו ישמעאל יחיה לפניך". די לי, אמר אברהם, בבני ישמעאל גם בלי שיוולד לי בני יצחק, אך שישמעאל יחיה "לפניך", ילך בדרכיך. השיב לו הקב"ה: לא, "ביצחק (דווקא) ייקרא לך זרע". אמנם "לישמעאל שמעתיך", גם ממנו תרווה נחת, אך את הנחת האמתית תקבל מיצחק.


המדרש (בראשית רבה, סא, ד) מתאר את הגר, אימו של ישמעאל, כאישה צדקת. היא הייתה בת פרעה מלך מצרים, ונטשה את ארמון המלכות במסירות נפש כדי להיות שפחה בבית אברהם. הנהגותיה היו כה מושלמות, עד שהושוו לעבודת הקטורת בבית המקדש (ולכן כונתה 'קטורה'). מובן שגם את בנה חינכה ברוח זו. לכן הסתפק אברהם בישמעאל וקיווה לרוות ממנו נחת. למה אפוא לא הסכים לכך הקב"ה, אלא חפץ ביצחק דווקא?


ניתן לראות שני הבדלים בולטים בין ישמעאל ליצחק: א. לידתו של ישמעאל באה בדרך הרגילה והטבעית, ואילו יצחק נולד בנס - נס כה גדול שאברהם התקשה להאמין כי יתרחש. ב. הברית בין ישמעאל להקב"ה (ברית המילה) נכרתה כאשר היה בן שלוש עשרה, בגיל של הכרה והבנה שכלית, ואילו יצחק נימול בהיותו בן שמונה ימים, כשלא היה מסוגל להבין כלל את משמעות הדבר.


ובעצם, ישמעאל מסמל את הטבע, את התהליכים הרגלים של העולם. גם כשנוצר קשר בינו ובין הקב"ה - הוא בא במסגרת ההבנה וההכרה האנושית. זה קשר שעוצמתו תלויה במידת הידיעה וההבנה. כל זה טוב ויפה, אבל אין זו מהותו של יהודי.


לעומתו של ישמעאל, עם ישראל הוא עם על טבעי בעצם מהותו. הדבר היה צריך לבוא לידי ביטוי גם בכך, שעם ישראל יתפתח ממי שאף לידתו באה בנס. יתרה מכך, גם הקשר של יהודי עם הקב"ה אינו מוגבל על ידי ההיגיון, ולכן אבי האומה היה צריך לבוא בברית המילה בהיותו בשלב שבו עדיין אין לו יכולת של הבנה והכרה שכלית.


הקב"ה לא הסתפק בקשר שייצג ישמעאל. זה קשר חיצוני, הנובע מהחינוך ומהאווירה שמקבל הילד. מה יהיה במקרה שחינוך כזה לא יינתן וההכרה האישית לא תחייב זיקה לקב"ה? הלוא במקרה כזה לא יחוש האדם זיקה לקב"ה!


לכן רצה הקב"ה דווקא ביצחק. הוא מייצג קשר על שכלי, קשר שטבוע בעצם מהותו של האדם. יהודי קשור עם הקב"ה בלי קשר לטיב החינוך שקיבל. הוא קשור עם הקב"ה בתוקף היותו יהודי. גם אם לא קיבל חינוך יהודי - בתוך נפשו הוא מאמין בה' וקשור עמו כבן הקשור עם אביו!


בדברים אלה טמון לקח נצחי בדרכי החינוך היהודי: את ההכרה היהודית אי אפשר לבסס על פי השכל בלבד, מתוך הנחה שהילד יבחר מדעתו, כשיגדל, בדרך היהדות הכרה כזאת מוגבלת ומצומצמת, וגם תלויה בתנאים משתנים. חסרות בה היציבות והקביעות.


את היהדות יש להחדיר כדבר שאינו תלוי כלל במידת ההבנה וההכרה, כדבר בסיסי שמושרש בעצם המהות, למעלה מכל שאלה ופקפוק. כך צומח דור יהודי הדבק ביהדותו עד כדי מסירות נפש, והוריו רווים ממנו נחת הן בגשמיות והן ברוחניות.


(פורסם בעלון אשכולות 353 - לך לך תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בי' חשון תשע"ו

קוד השיעור: 6654

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים בתורת חב"ד (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




ר' ישי רוזנבלט
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע K