ישיבת כרם ביבנה

"לך לך", בחזרה?

דביר קאץ


אקדים ואומר, שכל אשר חשקה נפשו במאמר "פרובוקטיבי" כעין אותו מאמר שנגנז לצדיקים עד אחרית הימים לפני מספר עלונים (והמבין מבין) הרי עלי לבשר לו שהמאמר השבת אינו בא להרעיד את אמות הסיפים, אלא לעורר אותנו להבנה מפתיעה בפרשה בעת רבים הם אשר אין מודעים לה.


בראשית דבריי, ברצוני להודות לגננת שעשתה עבודת קודש אמתית בהטמעת הידע התורני הבסיסי בנפשנו בלי שאנו מודעים להשלכות ההשפעה עד ימינו עתה. אך בצער רב, נאלץ השבת לסתור (ושמא על מנת לבנות) את דברי הגננת המסורה אף על פי שכל דבריה מרוח הקודש הם.


המאורעות בקיצור כסדרם בפרשה כדלהלן: ציווי "לך לך", הליכה לארץ, ירידה למצרים, עלייה לארץ, הפרדות לוט, מלחמת המלכים, ברית בין הבתרים, הגר וישמעאל, שינוי השם וברית מילה. שני גילאים מופיעים בפרשה – "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" (יב, ד), "ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם" (טז, טז). מכאן לכאורה כל המאורעות שנכתבו בין ציווי "לך לך" וההליכה לארץ עד הולדת ישמעאל התרחשו בין השנים 75 ל–86 לאברהם.


הבה נקפוץ לחומש שמות בו מחשב רש"י את המספר המקראי לשעבוד מצרים "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב, מ): "בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק." כל אחד מאתנו כשיישָאֵל בן כמה היה אברהם כשנולד יצחק לא יהסס ויאמר בן מאה היה. אם כן, על פי חשבון רש"י שברית בין הבתרים קדמה שלושים שנה להולדת יצחק הרי אברהם היה אז בן שבעים שנה. מוכרח מכאן שאברהם אבינו הגיע לארץ ישראל עוד קודם הציווי להליכה אליה, ולאחר קיום ברית בין הבתרים חזר אברהם לחרן[1] ושם שמע את הציווי לחזור לארץ ישראל. אין צורך לשפשף את העיניים בתדהמה, העובדה שאברהם ביקר בארץ ישראל 5 שנים קודם הציווי ללכת אליה נשנתה כבר ב"סדר עולם רבא" שמיוחס לתנא ר' יוסי בן חלפתא, ונחשב לחיבור הקדום ביותר לאחר מגילת תענית, והראשון להיכתב בשפת הקודש (הוא קדם למשנה ומגילת תענית נכתבה בארמית). וכן נכתב במדרש רבה וגם במכילתא.


ומתי התרחשה מלחמת המלכים? "סדר עולם" קובעה בביאתו השנייה של אברהם בשנה ה–75, אך תוספות במסכת ברכות (ז ע"ב, ד"ה "לא היה") מחשב זאת בעזרת השנים של העיר סדום: "כל הימים של סדום נ"ב שנים כדאמרי' בפ"ק דשבת (יא ע"א) צא מהם י"ב שנים שעבדו את כדרלעומר וי"ג שנים של מרידה ונשאר מישובה כ"ו שנים שהיתה בשלוה ובהפיכתה היה אברהם בן צ"ט שנה שהרי היתה ההפיכה שנה אחת קודם שנולד יצחק, צא מהם ששה ועשרים שנה למפרע של שלוה נמצא שבן ע"ג שנה היה במלחמת המלכים". ומכאן שגם מלחמת המלכים קדמה לציווי "לך לך"! כמובן שאז היפרדות לוט קדמה אף היא, שלוט נשבה במלחמת המלכים, ויוצא שאף הירידה למצרים קדמה, שלוט היה עדיין עם אברהם שהכתוב מעיד על כך בפירוש: "ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה". תוס' במסכת שבת (י ע"א, ד"ה "ושל") מודעים לכך ש"סדר עולם" סותר את החשבון שלמד משבת שכן ל"סדר עלם" מלחמת המלכים הייתה בביאתו השנייה של אברהם שכבר היה בן שבעים וחמש שנה. אך ראיה ניצחת ל"סדר עולם" שהרי לוט היה עם אברהם בצאתו מחרן בגיל 75 "וילך אתו לוט ואברם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן" ונראה בדוחק לתרץ את התוספות (ע"פ רבותינו הזקנים בעלי התוספות בפירושם לתורה) שכשחזר אברהם לחרן חזר אתו לוט וכשחזרו לארץ ישראל שוב נפרד לוט הימנו והלך לו לסדום. בכל אופן, שיטת רש"י, תוס', רמב"ם (באגרת תימן), סדר עולם, מדרש רבה והמכילתא שאברהם עלה פעמיים לארץ ישראל, כאשר הוא כרת את ברית בין הבתרים בעלייתו הראשונה.


לפני שנתבע את הגננת שניצלה את תמימותנו, הבה נלמד עליה זכות שוודאי סברה היא כפרקי דרבי אליעזר החולק על "סדר עולם" מכל וכל במדרש הידוע שעשרה ניסיונות התנסה אברהם ועמד בכולן, והניסיון השביעי הוא ברית בין הבתרים, שהתרחשה לפי פרקי דר"א כסדר הפסוקים המופיעים לפנינו, היינו אחרי "לך לך" ומלחמת המלכים. אך מעתה, כולנו נקשה על הגננת ועל פרקי דרבי אליעזר מה יעשו עם החשבון של מושב בני ישראל במצריים? אז לפרקי ר"א יש תשובה מקורית ושונה לחלוטין "מאתים ועשר ישבו ישראל במצרים, וחמש שנים עד שלא בא יעקב למצרים נולדו לו שני שבטים ליוסף, מנשה ואפרים והן מן השבטים... הרי מאתים וחמש עשרה שנה, ימים ולילות, הרים ארבע מאות ושלושים שנה שדלג את הקץ בזכות אבות שהם גבעות עולם". מכאן שיש לגננת על מי לסמוך למרות שלכאורה זו דעת יחיד.


בהסבר המפתיע שאברהם הגיע לארץ ישראל מעצמו, טמון מסר חשוב לדרך המחשבה ולציונות, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים, שכן על כל אחד מוטלת האחריות וההשתדלות הראשונית "אתערותא דלתתא" כמו שעשה אברהם. וכמו בברית בין הבתרים תבא ותתגלה גם ההשגחה ב"אתערותא דלעילא" – "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה".



(פורסם בעלון אשכולות 353 - לך לך תשע"ו)





[1] על פי מדרש רבה (בראשית לך לך) ר' נחמיה מסביר שזאת הסיבה שנאמרה הכפילות "לך–לך", שהלך ב' פעמים. ועל הסיבה שחזר נאמר "הפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן" היינו שלא היה מבחירתו.




 

 

 

השיעור ניתן בי' חשון תשע"ו

קוד השיעור: 6653

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת לך לך (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




ר' ישי רוזנבלט
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע K