ישיבת כרם ביבנה

בתוך העולם, אך מעליו!

ינון אברמשוילי


פרשתנו מספרת על שנים עשר המרגלים שנשלחו לרגל את ארץ כנען. המרגלים שבו משם כשהם מוציאים את דיבת הארץ רעה ומכניסים מורך בלב בני ישראל מפני הכניסה לארץ.


כשמעמיקים מעט בסיפור זה, הוא מתגלה כבלתי פשוט כלל וכלל. צריך לזכור מי היו המרגלים הללו - הם היו אנשים מורמים מעם: "כולם אנשים, ראשי בני ישראל המה"! ומלבד זאת, זה היה זמן קצר לאחר יציאת מצרים, כאשר הכל ראו את כוחו הגדול של הקב"ה ואת נסיו, שהתבטאו במכות מצרים ובקריאת ים סוף. כיצד קרה אפוא, שאנשים נבחרים ומורמים מעם שכאלה, חזרו מפוחדים ובלתי מאמינים בכוחו של הקב"ה להכניסם לארץ ישראל?!


בספרו 'לקוטי תורה', מאיר אדמו"ר הזקן את עומק פרשת המרגלים. טענתם של המרגלים לא נבעה מחוסר רצון לעבוד את ה', אלה להיפך: דווקא משום שרצו לעבוד את ה' ולדבוק בו - סברו, שהכניסה לארץ ישראל תפריע לעבודת ה', ועל כן מוטב להישאר במדבר.


ולכאורה, מה הה"א? אלא שהחיים במדבר היו מושלים לעבודת הבורא. את מזונם קיבלו בני ישראל בצורת מָן שירד מִן השמיים, מים סיפקה להם בארה של מרים, ואפילו בגדיהם נשתמרו ולא נשחקו! יכלו אפוא בני ישראל להתמסר בכל ליבם ובכל נפשם ללימוד תורה ולקיום מצוות ולדבקות בקב"ה, מבלי להיות מוטרדים מבעיות פרנסה וכיוצא באלה.


זה מה שטענו המרגלים: ארץ ישראל, אמרו, "ארץ אוכלת יושביה היא" - היא תהפוך אותנו לאנשים חומריים, השקועים בבעיות קיום קטנוניות. היא תגרום לנו לאבד את הדרגה הרוחנית העילאית שבה אנו עומדים בהיותנו במדבר!


כשאמרו המרגלים שאפילו הקב"ה כביכול אינו יכול לגבור על יושבי הארץ, התכוונו למשמעות הרוחנית של הדברים - לא יתכן, טענו, לאחוז במקל בשני קצותיו – גם להישאר דבקים בה' וגם לחיות חיים גשמיים חומריים בארץ ישראל, ככל עם היושב על אדמתו. אמנם הקב"ה יכול לחולל ניסים מופלאים, אבל זה דבר שסותר את עצמו – אי אפשר לחיות חיים טבעיים ועל טבעיים בעת ובעונה אחת!


ובכך חטאו המרגלים. הם לא הבינו את מטרתה המיוחדת של התורה ואת כוחה המיוחד. הדבר שממנו חששו כל כך – השילוב בין החיים הארציים לבין האמונה ועבודת ה' – זה בדיוק מה שהתורה רוצה. זו תכלית כל הבריאה – להחדיר את אור הקדושה אל תוך החיים הגשמיים.


התורה לא ניתנה למלאכי השרת, שלהם אין כל דאגות ושיקולים לדבוק בקב"ה ללא הפרעות. התורה ניתנה לנו, לבני האדם, כדי שנקיים אותה ונעבוד באמצעותה את הקב"ה דווקא תוך כדי החיים הטבעיים של העולם הזה. כל מטרת יציאת מצרים ומתן תורה הייתה הכניסה לארץ ישראל, שבה נדרש העם היהודי לשלב חיים רוחניים של קדושה עם חיים גשמיים ארציים.


ואת הלקח הזה מפרשת המרגלים צריכים גם אנחנו להפיק. אין בעולם שום דבר שיכול לעמוד בין יהודי ובין הקב"ה. כאשר ההשגחה העליונה מזמנת יהודי למצב שבו עליו להקדיש זמן וכוחות לענייני פרנסה וכדומה, זה עצמו מוכיח שניתן לו הכוח להחדיר את אור היהדות דווקא בתוך המצב הזה, ולשמש דוגמא חיה של יהודי החי בעולם הזה ועם זאת - חזק ממנו!


ובהקשר לאמור, מסופר על הרבי מהר"ש (רבי שמואל, נשיאה הרביעי של חסידות חב"ד) שאמר פעם לחסיד אחד ב'יחידות':


"כאשר אדם צריך להגיע למקום פלוני כדי להפגש עם פלוני, אך הוא מגיע למקום אחר, נדמה לו שטעה בדרכו. האמת היא, שאין כאן שום טעות. יהודי אינו הולך – הוא מובל.


במחשבה הקדומה... ידוע וחקוק, שבשעה פלונית ביום פלוני בחודש פלוני צריך פלוני בן פלוני להיות במקום פלוני, או כדי להביא או כדי לקחת: או כדי להביא לשם דבר תורה, או כדי לקחת משם הנהגה של מידות טובות".


(פורסם באשכולות 341 - שלח לך תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"ה סיון תשע"ה

קוד השיעור: 6437

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת שלח (זמן קיץ תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב שלמה פרידמן
הרב שלמה פרידמן
ע
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב ארי כץ
הרב ארי כץ
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K