ישיבת כרם ביבנה

העיקר - להיות בקבלת עול ובשמחה!

ינון אברמשוילי


ההפטרה של פרשת 'זכור' מספרת כיצד המרה שאול את פי ה', בחומלו על אגג מלך עמלק ועל מיטב צאנו ובקרו. שאול הצטדק אחר כך לפני שמואל וטוען: "הקימותי את דבר ה'", ואולם הנביא אומר לו: "מאסת את דבר ה'". על מעשהו זה העניש הקב"ה את שאול והעביר ממנו את המלוכה.
הגמרא (יומא כב, ב) מעידה על שאול שהיה נקי מחטא כתינוק בן שנה (על פי הפסוק: "בן שנה שאול במלכו"). ברור לנו אם כך, שלא חשב לרגע לעבור על רצון ה', ועוד להצדיק את חטאו בהכרזת שקר יומרנית: "הקימותי את דבר ה'". אין זאת אלא שטעה וחשב שהוא אכן עושה דבר טוב שהוא לרצון לפני ה'.
חטאו של שאול היה שלא הרג את צאנו ובקרו של עמלק, כציווי הקב"ה, אלא השתמש בהם להקרבת קרבן לה'. טעותו נבעה דווקא מהבנתו את גודל מעלת הקרבנות. הוא ידע שעל ידי לקיחת בהמה גשמית, המסמלת את הגשמיות והחומריות של העולם הזה, והקרבתה לה' - בכך מתהפך החושך של הגשמיות והבהמיות - לאור רוחני ואלוקי.
שאול ידע עוד, ששיא השלמות הוא, כאשר מצליחים להפוך את החושך עצמו לאור. "יתרון האור" הוא "מתוך החושך" דווקא. והנה עתה ניצבה לפני שאול הזדמנות פז - לקחת את מקנהו של עמלק, שיא הרע והחושך, ולהעלותו קרבן לה'. חשב שאול, שאין דרך טובה יותר לקדש שם שמים, מלהקריב את הצאן והבקר של עמלק להקב"ה! על כן אמר בביטחון: "הקימותי את דבר ה'".
אלא שטעותו הגדולה של שאול היתה, ששכלו התערב בציווי ה'. הכוונה היתה טובה והרעיון היה נכון בעיקרו, אך העיקר היה חסר מן הספר: הקב"ה לא חפץ בכך - הקב"ה ציווה דבר אחר לגמרי!
הכוונות הטהורות והקדושות ביותר, הרעיונות הנשגבים ביותר, נחשבים כ'עבודה זרה' כאשר הם עומדים נגד ציוויו המפורש של הקב"ה - זו עבודה שהיא זרה לרצונו הנוכחי של הקב"ה ומנוגדת לו.
שאול שגה בכך ש"הלך אחר הטעם" (כדברי חז"ל). הוא העדיף את טעמיו ונימוקיו מרצון ה'. היה אצלו חיסרון בקבלת עול. העיקר אינו השכל וההיגיון, אלא ההתבטלות המוחלטת לרצון ה'.
וזה מה שאמר שמואל לשאול (שמואל א, טו, כב): "הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים". חלב ושומן מסמלים את ההבנה והשכל. אולם "שמוע ו"להקשיב" - קבלת עול - עדיפים מ"חלב" ו"זבח".
בספר הזוהר נאמר, שקבלת עול היא השער לכל ענייני הקדושה. ציות עקבי ומוחלט לדבר ה' הוא המפתח להתעלות בעבודת ה' ולהצלחה במעשי האדם. ודאי שצריך להבין ולהשכיל, אבל רק על בסיס התבטלות להקב"ה ועל יסוד קבלת העול, שעיקרם התמסרות מלאה למילוי רצון ה', בלי שום שיקולים שכליים עצמיים.
גם ההפטרה וגם הקריאה של פרשת זכור קשורות עם פורים. ניתן כמובן, לומר בפשטות, כי השייכות היא מכך שהמן הרשע היה "האגגי", כלומר שיצא מזרע אגג מלך עמלק. (ועל פי הגמרא במגילה יג, א ניתן להבין אף יותר את הקשר, כך שכל הגזירה על בני ישראל על ידי המן – נבעה כתוצאה מכך ששאול לא הכרית את אגג מיד).
אך על פי המבואר לעיל, ניתן להבין את הקשר בין שבת זכור לפורים בצורה נוספת: מעשיו של שאול נבעו מחוסר קבלת עול, מכך שעירב את שיקוליו ודעותיו האישיות בציווי ה'. מצד זה עלול ח"ו להיות נתינת מקום ל'עמלק'!
ועל ידי קבלת עול באופן שלמעלה מטעם ודעת ובאופן של קבלת עול ("קיימו וקיבלו עליהם היהודים עליהם ועל זרעם וכו'") ומסירות נפש ("והרוג בשונאיהם") בימי מרדכי ואסתר – באה ההצלה וגאולת פורים!
מסופר על הרבי הצמח צדק, שענה פעם לאחד מחסידיו, שהיה בקי בש"ס ומשכיל גדול בתורת החסידות: "קבלת עול משנה את המהות. על ידי קבלת עול של עבד פשוט, כזה שגם בשנתו ניכר עליו עולו – יכול גם למדן וגאון להגיע למעלתו וחשיבותו של 'יהודי של מסירות נפש' פשוט ותמים".
ולסיום, בהקשר לאמור, ובהקשר לחודש אדר שעניינו שמחה (כזו שהיא באופן של 'מרבין בשמחה'), מסופר כי בימי הבעל שם טוב חי בעיירה ליובאוויטש יהודי אחד, שהיה מן הדמויות הבולטות בעיירה – "רבי ישראל השמח".
מרגלא בפומיה של ר' ישראל:
"מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה" (ליקוטי תורה להאריז"ל ר"פ עקב), כוונת המצווה היא, שהמִצווה באה מן המֶצווה (הקב"ה) – "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – הבורא ברוך הוא, המוציא ומחלץ את האדם מכל מיני בוץ. ואם אני, ישראל'יק-אין-ואפס, זכיתי לקיים ציווי של הא-ל היחיד יתברך, הרי שעלי לקפוץ ולרקוד מרוב שמחה!"


(פורסם באשכולות 330 - תצוה תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בח' אדר תשע"ה

קוד השיעור: 6220

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מתורת חסידות חב"ד (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K