ישיבת כרם ביבנה

"לבלוע" את התנין

ינון אברמשוילי


פרשת וארא מספרת, שכאשר עמדו משה ואהרן ללכת אל פרעה, אמר הקב"ה למשה שאם יבקש פרעה "תנו לכם מופת", עליו לומר לאהרן להשליך לפני פרעה את מטהו, והמטה יהיה לתנין. וכך אכן עשה אהרן, אלא שחרטומי מצרים הגיעו מוכנים ואף הם השליכו את מטותיהם - "ויהיו לתנינים". אולם, בסופו של דבר, בלע מטה אהרן את מטות המצרים.
על הפסוק "ויבלע מטה אהרן את מטותם", מפרש רש"י: "מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן". ובגמרא (שבת צז, ע"א) מבואר, שעניין זה היה "נס בתוך נס", ושם מפרש רש"י: "לאחר שחזר ונעשה מטה בלען, ולא כשהוא תנין, דלא כתיב תנין אהרן".
בנוסף, על הפסוק "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" מפרש רש"י: "נס בתוך נס, האש והברד מעורבין. והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום בניהם".
ולא מובן: מדוע על נס מטה אהרן, לא מזכיר רש"י שכל הענין היה בעצם נס בתוך נס, כמו שמציין במכת ברד, על עירוב המים והאש?
ידוע שפירושו של רש"י על התורה בא לפרש על פי פשוטו של מקרא, ולולי היה מציין רש"י על מכת ברד שהיה זה נס בתוך נס, ניתן היה להניח שעובדה זו לא היתה מוסיפה לנו כלום לצורך הבנת פשט הפסוקים – אך מאחר ומציין זאת לגבי מכת ברד, לא מובן מדוע לא מציין זאת גם בנוגע למטה אהרן?
והביאור בזה, כללות ענין האותות והמופתים על מצרים היה כדי לפעול ש"ידעו מצרים כי אני ה'". ועל פי זה מובן, שכאשר השליך אהרן את מטהו לפני פרעה ועבדיו, והמטה נהפך לתנין – לא היה זה נס שבכוחו לפעול בידיעתם של מצרים שה' הוא האלקים, שהרי גם חרטומי מצרים יכלו, ואכן עשו, זאת גם כן בלהטיהם. ומסתמא, שגם חזרת המטה לתנין, לא היה בכוחו לפעול זאת, וכמו כן מובן שאם פעולת הבליעה של מטה אהרן היתה נעשית קודם שחזר ונעשה מטה, כלומר, בהיותו עדין תנין – אין זה ענין של נס כלל, שהרי זה עניין ששייך בטבע שתנין אחד יבלע את השני, ועל דרך זו ביכולתו של התנין לבלוע מטה וכיו"ב.
כלומר הנס היחידי בכל הסיפור הזה שבאמת יכול היה להוכיח לפרעה ולעבדיו "כי אני ה'" הוא – ש"אחר ונעשה מטה בלע את כולן", ולכן אין זה נס בתוך נס.
רגע, ומה עם הגמרא?
מה שאומרת הגמרא, שהיה זה נס בתוך נס – זה נכון רק כאשר לומדים את הסיפור על דרך הדרוש – ולא על פי פשוטו של מקרא – כמובא במדש רז"ל, שגם אחרי שבלע מטה אהרן את התנינים, נשאר דק כמקודם, ולא היה ניכר עליו שבלע אותם (על דרך חלומות פרעה בפרשת מקץ), ולכן היה הדבר נס בתוך נס: נס ראשון הוא עצם העניין שמטה אהרן בלע את מטות חרטומי מצרים, וזה שנשאר דק כמקודם - היה נס שני. וכיוון שרש"י בא לפרש על פי פשוטו של מקרא, אין לו הכרח לומר שהיה נס מיוחד שהמטה נשאר דק, וממילא לא מוכרח לומר כאן שהיה זה "נס בתוך נס".
רגע, ומה כל זה נוגע לנו? ידוע הרי שמכל ענייני התורה ניתן ללמוד הוראה לחיי המעשה (תורה - מלשון הוראה), א"כ, מה אנו יכולים ללמוד מסיפור הנס הזה?
"תנין" מורה על דבר מזיק ובלתי רצוי, ובעבודת האדם - ענייני סור מרע. עבודתנו היא לדחות ולבטל (לבלוע) את אותם עניינים שעומדים ומנגדים ליהדות. ובדוגמת עניינו של פרעה - ששום דבר אינו פועל עליו, אפילו אם מראים לו אותות ומופתים!
ואכן, כאשר מתעסק עם הזולת כדי לפעול בו את עניין דחיית הרע, צריך לזכור שדבר זה צריך להיעשות באופן העבודה של אהרן ("אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"), כלומר, למרות שלפעמים פעולה זו של דחיית הרע ו"בליעתו" נראית כפעולה אגרסיבית, ועל פניו יש לכעוס על אדם כזה - עלינו לעשות זאת באופן של "מטה אהרן" - באהבה ובאיפוק, ולא באופן של "תנין" - מתוך כעס ורוגז.
וע"ד הפתגם שאמר אדמו"ר הרש"ב לבנו אדמו"ר הריי"צ: "תאר לעצמך כמה גדולה הרחמנות על זה שהתורה עצמה אומרת שאסור לרחם עליו!".


(פורסם באשכולות 324 - וארא תשע"ה)


 

 

 

השיעור ניתן בכ"ו טבת תשע"ה

קוד השיעור: 6053

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר בנגיעה חסידית (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
צוריאל שושן
ע K
יונתן פולנאור
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
ר' אלירן אבודרהם
ע K