ישיבת כרם ביבנה

שתוק, כך עלה במחשבה לפני!

יוסף שיליאן


ספר שמות – ספר הגאולה של עמ"י אינו (רק) ספר שבא ללמדנו על העבר וההיסטוריה המופלאה של העם הנבחר. בשביל זה יש היסטוריונים, "נבואה הנצרכת לדורות נכתבה", ק"ו כאשר בתורת ה' עסקינן. אלא, יציאת מצרים הינה אב טיפוס לכל הגלויות והגאולות העתידות לפקוד את עם הנצח לדורותיו.
"'א-היה אשר א-היה' – אהיה עמם בצרה הזאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכויות" זו לא רק הבטחה, אלא זו השקפה המתפרסת על מהלך ההיסטוריה כולה שה' מושיע את עמו מיד נוגשיו, וכל אותה מפת היסטורית העולם ועתידו גנוזה היא בתורה הקדושה, "אנכי – אנא נפשי כתיבת יהיבת".
בפרספקטיבה כזו אנו קוראים את הפרשות כל שבוע, ולא כ"זכר ליציאת מצרים", כי הם ממש מדברות אלינו כאן ועכשיו בדורנו אנו. לפתע התורה רלוונטית מתמיד, מחביאה היא במעמקיה את המהלך האלוקי בעולם, ומדי שבוע עלינו, הקטנים, לנסות כמה שיותר לחשוף את אותו אור ההשגחה המופיע בעולם והגנוז בתורה, "אתסכל באורייתא וברא עלמא".
בדיון המאלף בין ה' למשה במעמד הסנה, משה מנסה להתחמק מן השליחות כמעט בכל דרך אפשרית: "מי אנכי כי אלך", "ואמרו אלי מה שמו מה אומר אליהם", "והן לא יאמינו לי", "לא איש דברים אנכי... כבד פה וכבד לשון". הקב"ה משיב על טענותיו, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. הטענה האחרונה שמשה מנסה היא "'שלח נא ביד תשלח' – ביד מי שאתה רגיל לשלוח".
הרמב"ן מסביר, שפשר כל הסרבנות הזו היא ענוותנותו הגדולה של משה. היינו, שבאמת ובתמים משה סבור כי הוא אינו מתאים לשליחות. המושג 'ענווה' אינו מתפרש כתפיסתנו, של אנשים המקטינים עצמם (ולפעמים אף בודקים טוב-טוב שכולם ראו...). זו ענווה פסולה! ענווה הינה הבנה אמתית פנימית של המגבלות והיכולות של האדם, לדעת מתי הוא נדרש למשימה (כישרונות=חובות) ומתי "שב ואל תעשה עדיף". לכן משה, העניו מכל אדם, מפנה את האצבע לכיוונו של אהרן, שע"פ כל השיקולים הוא האדם המתאים ביותר לתפקיד, ולכל הפחות יותר מתאים ממנו, לדעתו של משה כמובן.
ע"פ דברי הרמב"ן ניתן להוסיף ולומר, שחרון-האף הגיע דווקא כאן, כאשר התברר שכל הטענות הינן אמתלא בלבד, והסיבה האמתית, "שלח נא ביד תשלח", הינה שיקול שהוא פרי הבנתו של משה במהלך האלוקי שבתהליך הגאולה. סוף הסיפור ידוע ומוכר לכולנו...
אנו מוצאים מדרש דומה, אשר אף הוא מבהיר את חוסר ההבנה של אחרים בדרכו של ה' בגאולת ישראל. אם נקפוץ שנה קדימה ממעמד הסנה, ממש על חוף ים-סוף, היכן שבני ישראל מתפללים לנס אחר שסגרו עליהם המצריים, רגע לפני קריעת ים-סוף, עומדים המלאכים ותמהים: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה" – מה נשתנו אלו מאלו? מנקודת מבטם של המלאכים, בדומה לזו של משה, ישראל אינם ראויים להיגאל, ומובעת פה תמיהה על בחירתו של הקב"ה לפקוד דווקא אותם על פני המצריים, שממבט חיצוני (של המלאכים, כלומר פנימי מאוד, אך לא כשל הקב"ה) העם הנרדף אינו שונה מרודפיו.
שאלות רבות עולות לנו כאשר מסתכלים סביב. בד"כ אנו מסבירים אותם כשאלות השגחה של "צדיק ורע לו", ודומיהן. אך כאשר בגאולה עסקינן, משום מה נראה כאילו יש לנו ידע מוקדם ומדויק כיצד, איך ומתי תגיע הגאולה. לדוגמא, יש אנשים החושבים שהגאולה לא תבוא אלא כאשר אליהו הנביא יצית את השמיים באש או משהו כזה, או בדור זכאי כדורו של רבי שמעון בר יוחאי... אז זהו שלא.
"הנסתרות לה' אלוקינו", וכבר קדם הרמב"ם וכתב: "שלא יידע האדם איך יהיו עד שיהיו". יש חשבונות שמיים, וכפי שכתבנו, דברי ישעיהו בשם ה' "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם" מוכחים כבר מהגאולה הראשונה. ואולי זו הכוונה העמוקה במדרש "שלח נא ביד תשלח - ביד משיח שעתיד להגלות" (פסיקתא ד, יג).
לכן נצפה לגאולה שלימה יום-יום, אע"פ שיתמהמה ובכל צורה שיבוא. וכשיבואו אותם המתחכמים ויאמרו שה' לא פועל כך ולא נוהג כך, נאמר להם: "שתקו, כך עלה במחשבה לפניו".


(פורסם באשכולות 323 - פרשת שמות תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בי"ט טבת תשע"ה

קוד השיעור: 6034

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת שמות (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב קלמן מאיר בר
הרב קלמן מאיר בר
ע K
ר' נתנאל שושן
ע K
ר' מתן סבג
ע
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב ישי בוכריס
הרב ישי בוכריס
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K