ישיבת כרם ביבנה

הנהר גועש ורועש!

ינון אברמשוילי


ארבע גלויות גלה עם ישראל: הראשונה היא גלות מצרים, השנייה – גלות בבל, השלישית – גלות אשור, והגלות הרביעית היא גלות אדום.
על ראשיתה של הירידה לגלות מצרים מספרת פרשתנו, פרשת ויגש. הקב"ה נגלה ליעקב אבינו והבטיחו: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה", ומלווים בהבטחה זו ירדו יעקב ובניו למצרים. כך החלו מאתיים ועשר שנות הגלות במצרים.
מכמה בחינות הייתה גלות מצרים קשה מכל הגלויות האחרות:



  1. בגלויות האחרות הייתה לעם ישראל התורה, אשר ממנה ינק את הכוחות לעמידה בתלאות הגלות – ואילו גלות מצרים הייתה קודם שניתנה התורה על הר סיני.


  2. גלות מצרים הייתה הגלות הראשונה, ומטבע הדברים הייתה קשה יותר, כמו כל דבר הקורה בפעם הראשונה, שהשפעתו על האדם חריפה יותר.


  3. במצרים היה מרוכז כל העם היהודי, כך שקשיי הגלות הוטלו על העם כולו. לעומת זאת, בגלויות האחרות פוזר העם בין עמים רבים, ובשעה שמדינה אחת מכבידה את עולה על היהודים, הרי במדינות האחרות חיים היהודים בשלווה יחסית, ואף מנסים לסייע לאחיהם הנמצאים במדינה הקשה.


  4. מצרים עצמה הייתה מדינה קשה ביותר. היא הייתה סגורה ומסוגרת ולא היה ניתן להעלות על הדעת יציאה ממנה, וכפי שחז"ל מספרים, ש"אפילו עבד לא היה יכול לברוח ממצרים".



אמנם בגלות קשה זו הייתה גם מטרה חיובית – היא הייתה הכנה למתן התורה על הר סיני. מצרים הייתה "כור הברזל" שבה נצרף ונזדכך העם היהודי ונעשה ראוי ומוכן לקבלת התורה.
הסבר העניין רמוז גם בשם 'מצרים' – מלשון מיצרים. כאשר יוצרים מיצר באפיקו של נהר, הרי בתחילה נראה הדבר כהגבלה והפרעה לזרימה. אולם כשמתבוננים בזרימת המים רואים, שדווקא המיצר הזה גורם תגובה הפוכה – הוא מגביר את מהירות הזרימה ואת עוצמתה, עד שבמקום בו נמצא המיצר – הנהר רועש וגועש.
במדרש רבה נאמר, כדברי הגמ' "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו": "אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, לא בא על האדם אלא לפי כוחו וכו'", ממילא מובן, שכאשר הקב"ה מוביל את האדם למצב בו הוא נדרש להבחן, האם גם במצבים קשים, כשזה לא נח כל כך, ואולי אפילו נראה כבלתי אפשרי, האם גם עכשיו הוא יקיים תורה ומצוות, האם הוא מוכן להקריב מעצמו וללכת אחרי הקב"ה? – מובן שהקב"ה לא מביא נסיון כזה – מבלי לתת לאדם כח לעמוד בנסיון.
במצב כזה, כשאכן ישנם קשיים בקיום תורה ומצוות יותר מאשר במצב של בית מקדש בנוי ועומד על תלו, יצר הרע בתקפו ורוח הטומאה עדיין לא הועברה מן הארץ, ישנם פיגועים, ישנם חולים וכו', ומשיח עדיין לא בא! – ברור שדווקא בגלל זה יש לנו גם הכח לעמוד בנסיון יותר מבזמן הבית, שהרי כשהנסיון גדול יותר – ניתנים כוחות נעלים יותר כדי להתגבר על הנסיון.
כך גם הגלות, מטרתה לעורר אצל היהודי את הכוחות הנעלמים, רבי העוצמה, החבויים במעמקי נשמתו. כוחות אלה אינם מתגלים, בדרך כלל, בימים כתיקונם, אבל לחץ הגלות מאלץ את היהודי להשתמש בכח מסירות הנפש שבקרבו ואז מתגלים כוחותיו הפנימיים.
משמעות הדבר היא, שיש לנצל את ימי החושך, בהם אין אנו רואים אלוקות במוחש – להתחזקות יתירה בתורה ובמצוות, כי דווקא עכשיו ה'נתינת כח' היא גדולה יותר.
באחת משיחותיו, אמר הרבי מליובאוויטש: אצל נשיאי חב"ד וחסידיהם נהוג למחוא כפים ולרקוד בשבת ויום טוב. הטעם הפנימי לכך: אנו הולכים ומתקרבים לביאת משיח צדקנו, לכך אנו נוהגים כמו דוד מלכא משיחא, בו נאמר: "ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה'".
וכשם שעל ידי גלות מצרים יצאו בני ישראל "ברכוש גדול" וזכו לקבלת התורה – כך יהיה לנו, ונזכה בקרוב ממש לבואו של משיח-צדקנו, במהרה בימינו!


(פורסם באשכולות 321 - פרשת ויגש תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בה' טבת תשע"ה

קוד השיעור: 5988

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

פורסם באשכולות 321 לפרשת ויגש (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: