ישיבת כרם ביבנה

חותמו של כהן גדול | סוד החנוכה

אברהם זריהן



לע"נ אברהם זריהן בר סוליקא ז"ל
בפרשת אמור עוסקת התורה בענייני מועדי השנה; שבת, ספירת העומר, מועדי תשרי וג' רגלים, אשר בסופם מצווים אנו על החג האחרון בשנה – חג הסוכות. אולם מיד לאחר מכן עוברת התורה לציווי על הדלקת המנורה במשכן:
(א)
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם וכו'... (מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: (מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: (מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: (ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד: (ויקרא כג)
והנה, שתי קושיות עולות לנו מתוך הפסוק: הראשונה, מה עניין סמיכות מצות הדלקת המנורה למצות סוכה? והשנייה, הלא כבר נשנתה פרשה זו בספר שמות בפרשת תצוה, כאמור:
(כ)
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות כז)
עוד יש להבין, מדוע הציווי בפרשת אמור הוא לאהרן הכהן לבדו, ואילו בפרשת תצווה ל"אהרן ובניו". ובאמת, הפרשנים דנו בשאלות אלו, וכך כתב הרמב"ן:
צו את בני ישראל. זו פרשת מצות הנרות, ופרשת ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן, לפרש צורך המנורה, וכן משמע ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך לשון רש"י ואיננו נכון בעיני וכו'...
אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים: ששם ציוה ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית וכו'... ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה וצוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורותם וכו'... ושם עוד לא אמר אלא יערוך אותו אהרן ובניו וגו' והיה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד כאשר היה בשובם מן הגולה ועכשיו אמר בפירוש על המנורה הטהורה שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה וכו'.
לדעת רש"י, הקב"ה מבטיח למשה רבינו שהוא יצווה את עם ישראל על מצוות ההדלקה, ובפרשת אמור נתקיימה אותה הבטחה. לדעת הרמב"ן, עניין ציווי המנורה שנית הוא משום שהשמן שהנשיאים נתנו במשכן נגמר ועל כן ציווה הקב"ה לתת שמן משל ציבור, וציווי זה הוא לדורות. וכן חידשה לנו התורה להדליק אך ורק על המנורה הטהורה.
אלא שיש לתמוה, מהיכן לו לרמב"ן שכלה השמן שנידבו הנשיאים[1]? ואף אם נאמר כן, וכי יעלה על הדעת שלולי הציווי לא יבקש משה שמן נוסף, או שמא יבטלו עם ישראל מצוות הדלקת המנורה?


***


בעל הטורים, לעומת זאת, דן בשאלה מה עניין סמיכות פרשת סוכות לפרשת המנורה:
ויקחו אליך שמן זית. סמיך שמן זית לסוכה, לומר שגומרים ההלל כל שמונת ימי חנוכה כדרך שגומרין אותו כל שמונת ימי החג.
לדעת בעל הטורים פרשת המנורה (בפרשת אמור) הינה רמז לחג החנוכה. ויש לשאול, מה עניין חג החנוכה לחג הסוכות?
ובאמת, מלבד דין הלל, מצינו דינים משותפים רבים בין חנוכה לסוכות: כך מצאנו לעניין גובה הסוכה והחנוכייה, ששניהם פסולים מעל כ' אמה. וכן לעניין נויי סוכה שאסורים ליהנות מהם כדין נרות החנוכה. ואף לעניין הדלקת הנרות הנה דעת בית שמאי שפוחת והולך מטעם הקרבת פרי החג. ואע"פ שאין הלכה כב"ש מכל מקום צריכים לבאר דעתם.


***


ונלענ"ד לתרץ קושיות אלו ע"י ביאור המדרש:
אמרו חכמים: "אם כל המועדים יהיו בטלים חנוכה ופורים נבטלים"[2]. משל למה הדבר דומה לאחד שנתן בידו ממון כדי שילך ויעשה בו סחורה. הלך ועשה בו סחורה והרויח ממון הרבה משלו. לאחר ימים אפילו יבואו ליטול ממנו מה שנתנו לו, מה שהרויח משלו לא יטלו. כך המועדים האמורים בתורה, בחנינה ניתנו להם לישראל, שלא הקדימו זכויות משל עצמם, ואילו חנוכה ופורים בזכות מעשיהם ניתנו להם לישראל... אפילו יטלו מהם המועדים האחרים חנוכה ופורים שזכו להם במעשיהם לא יטלו מהם וכו'. (הובא בספר התודעה עמ' רו).
אם כן, חג הסוכות ניתן לעם ישראל כהלוואה בזכות אהרן הכהן, ומתוך אורו זכה עם ישראל לחג החנוכה. שהרי בזכותו של אהרן ניתנו ענני הכבוד לישראל (תענית ט ע"א), וחג הסוכות הוא זכר לענני הכבוד. ומהי אם כן אותה הלוואה שניתנה ע"י אהרן?
עם ישראל, בעומדו על ים-סוף, קיבל על עצמו להדר במצוות, שנאמר "זה א-לי ואנוהו". וקבלה זו היתה על כל המצוות בתורה. אולם יש מצווה אחת שהתורה מצווה אותנו להדר בה.
ואע"פ שנאמר בגמרא (נזיר ב ע"ב) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אעשה לפניו סוכה נאה לולב נאה וכו' ומשמע בכל המצוות, עדיין ד' מינים בשמם פרי עץ הדר (בית הלוי עה"ת, דרוש לחנוכה, עמ' פ).
רק בד' המינים ההידור הוא חלק מהמצווה ולא תוספת כשאר המצוות. וביאור העניין נלענ"ד כך הוא: על מה זכה אהרן לזכות את ישראל בסוכות? אלא, שהביא את מידת ההוד לעם ישראל. ואף בחנוכה, כל הנס היה בזכות ההוד וההדר, שכן היו יכולים החשמונאים להדליק בשמן ומנורה טמאים, שטומאה הותרה בציבור, אלא שהם החמירו על עצמם והידרו לחפש שמן טהור! ומאין לקחו את הכוח להדר? אין זאת אלא אותה הלוואה שנתן אהרן לעם ישראל! והקב"ה הסכים עמהם, שהרי עשה נס והדליקו מאותו שמן שמונה ימים.
ועל כל אלה יאותה לנו לעתור ולרצות בקרב הימים האלה על כל זאת ולצרף איתנו זכות מתתיהו בן יוחנן כי נתקן הוד זה בשמונה ימים אלו על ידו, כי על כן נתקן נוסח על הנסים במודים ברכת ההוד... (חמדת ימים ח"ב, פ"ג אות מא).
ומעתה אף נוכל להבין מהיכן למדו החשמונאים כי דווקא במלחמת היוונים יש להוציא את אותה "הלוואת" ההדר. וכעין מה שמצינו בגדעון:
ואומרו (בכור שורו) הדר לו, כאומרו שם (שופטים ז, ב) "ויאמר ה' אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי". והוא הפאר הוא ההדר האמור כאן, שלא עלו מישראל אלא אנשים מועטים, ובזה תהיה התשועה הדר למושיע, והוא אומרו "הדר לו" (אור החיים הקדוש, דברים לג, יז).
ומעתה נוכל להבין אף הגמרא בשבת (כא ע"ב):
מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ''ה בכסליו יומי דחנוכה וכו', שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים וכו', וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
בזכות אהרן הכהן, החתום במידת ההוד, זכינו לענני הכבוד. ובאו בניו, הכהנים הגדולים, והידרו לחפש פך שמן "מונח בחותמו של כהן גדול"!




(פורסם באשכולות 320 - חנוכה תשע"ה)





[1] כך הקשה אור החיים הקדוש שם.
[2] עי' בספר מגיד מישרים פרשת ויקהל, ע"פ התנחומא ריש בהעלתך (סי' ה-ו).




 

 

 

השיעור ניתן בכ"ו כסלו תשע"ה

קוד השיעור: 5967

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לחנוכה (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
ר' אמיתי חוברה
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב יונה מצגר שליט"א
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K