ישיבת כרם ביבנה

יהודי לא מגרש יהודי - אלא מקרב אותו!

ינון אברמשוילי


פרשת "חיי שרה" – רגע! חיי שרה? אתה בטוח?
טוב, השאלה הזו ידועה לכל – מה שייך שם הפרשה לפרשה עצמה? הרי מלבד הפסוק הראשון, כל המדובר בפרשה זו לגבי שרה, הוא מה שקרה לאחרי חייה!
המדרש משיב על שאלה זו (מובא ברש"י): "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהן תמימים, כך שנותם תמימים, בת כ' כבת ז' כו' בת ק' כבת עשרים כו'", כלומר, כאשר רואים ש"שנותם תמימים", יודעים ש"הן תמימים". רק כאשר נשלמת העבודה בעלמא הדין, ורואים שאכן איש פלוני עבד את ה' בשלמות, רק אז ניתן לומר עליו שהיה שלם – ולא לפני כן.
וממילא, אמנם כמעט ולא מדובר אודות חייה של שרה בפרשתנו, אך כיוון שמסופר אודות מותה – דווקא פרשה זו נקראת חיי שרה, כיוון שרק עכשיו ניתן לראות שעבודתה בעולם הייתה בשלמות.
כיוון שכך, לא נותר לנו אלא להתבונן בפעולותיה וללמוד מהן.
ניקח את סיפור לידת יצחק (בפרשה הקודמת). על הלשון "היניקה בנים שרה" אומר רש"י: "ומהו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם (שרה), שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק".
סיפור זה הוא תמוה ביותר. אמנם אותם שאמרו "לא ילדה שרה" מסתמא היו ליצני הדור, אבל בכל זאת, מדובר ב"שׂרוֹת" שבאו מרחוק וטלטלו את בניהן הקטנים את כל הדרך הזו, וממילא לא חסכו כל מאמץ, אולי יצליחו לפרסם שלא היו דברים מעולם! שרה לא ילדה, אלא הביאה איזה אסופי...
ואעפ"כ, מה עושה שרה? "היניקה בנים שרה", שרה לוקחת את בני השרות ומוכיחה להן שאכן היא ילדה, בכך שמניקה אותם. בשביל מה? הרי די בכך שתניק את יצחק כדי להוכיח זאת, ומדוע להניק את בני כל השׂרוֹת?
אלא, מכאן אנו למדים שאכן שרה עבדה באופן של "טוב לשמים וטוב לבריות" – למרות שמדובר בבני השרות, טרחה שרה והניקה אותם מחלבה שלה, על אותו האופן שהיתה שרה מגיירת את הנשים. נכון, שרה יכלה להניק את יצחק ובכך להשתיק את הטענות, אך לא זו בלבד היתה הנקודה.
ויובנו הדברים מפנימיות העניינים: כאשר מגיע יהודי שנמצא במצב שרוצה לפעול חלישות בענייני היהדות ח"ו, הרי שדרך העבודה עם יהודי זה הוא לקחת את בנו, ואף אותו, ולקרבם ליהדות, באופן של "הניקה בנים שרה", ולהניק אותו ב"חלב" התורה, לא רק במים (היינו נגלה דתורה), אלה גם "חלב", היינו פנימיות התורה (כפי שמבואר על פסוק "דבש וחלב תחת לשונך" בכ"מ).
וזהו שעבדה שרה באופן של "טוב לשמים וטוב לבריות" כנ"ל, כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בתניא (פרק לב): "שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם בריות בעלמא, היינו, שמעלתם היחידה היא שנבראו ע"י הקב"ה, צריך כו' לקרבן לתורה ועבודת ה'"
ועבודה זו, צריכה להיות שבאותו אופן ש"טוב לשמיים" אז גם "טוב לבריות", כלומר, לא להסתפק בנתינת דבר מועט, אלא שיהיה באותו האופן ממש - מתוך הרחבה. ואף באיכות הדברים אמורים, כשם שעבודת האדם כשעובד לעצמו היא מתוך אהבה לה', ממילא, כך גם אופן העבודה בקרוב יהודים לתורה ומצוות צריכה להיות מתוך אהבה.
מרגלא בפומייהו דחסידים הראשונים, חסידי הרב המגיד ממזריטש והרב הקדוש רבי מנחם מענדל מהורודוק:
אהוב יהודי - והשם יתברך יאהב אותך.
עשה טובה ליהודי - והשם יתברך ייטיב עמך.
קרב יהודי - והשם יתברך יקרב אותך.


(פורסם באשכולות 315 - פרשת חיי שרה תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"ב חשון תשע"ה

קוד השיעור: 5827

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: