ישיבת כרם ביבנה

היית מקריב?

ינון אברמשוילי


פעם שאלו אותי: "תגיד ת'אמת... אם ה' היה אומר לך להקריב את הבן שלך, היית מקריב???"
וואו, איזו שאלה נוקבת! בפשטות, התשובה לשאלה הזו היא: "מנין לי לדעת אם הייתי מקריב? אבל גם אם לא, אני לא אברהם אבינו... לקום לתפילה בזמן אני בקושי מצליח..."
האמת היא, שבכדי לענות על שאלה כזו צריך להבין מה הייתה הנקודה, או התכונה הזו שניחן בה אברהם אבינו, שבאמת גרמה לו לעקוד את יצחק, וממילא, האם זה שייך בנו.
אם נבקש לסקור לרגע את דמותו של אברהם אבינו, כפי שמספרת לנו התורה, נגלה איש חסד לבבי, מכניס אורחים, ובעיקר רחמן שחס על חיי אחרים.
כבר בפרשה הקודמת סיכן אברהם את נפשו ונלחם בארבעת המלכים כדי להציל את לוט, ובפרשתנו, אברהם אבינו יושב "פתח האוהל כחום היום", וכפי שהמדרש מספר (מובא ברש"י), כי זה היה ביום השלישי למילה, והנה, הוא זוכה לאורח – הקב"ה בא לבקר, אך ברגע שהוא רואה את שלושת המלאכים, מיד רץ לקבל את פניהם ולדאוג לכל מחסורם, תכונה זו של העזרה לזולת מופיעה שוב כשהקב"ה מודיע לו על הפיכת סדום וכו'.
אך אז מגיע סיפור העקידה, סיפור שלא רק נוגד את אופיו של אברהם כאיש חסד וחמלה, אלא גם מנגד את האינטרסים לשמם פעל!
איך זה יכול להיות??? הרי הריגת יצחק פירושה, חיסול מוחלט של מפעל האמונה אותו ביקש לבנות כל ימיו!
אך שכחנו למנות מעלה נוספת, ואולי העיקרית ביותר, שהיתה באברהם – הביטול.
"ואנכי עפר ואפר", כך אומר אברהם להקב"ה בפרשתנו. מה המשמעות של המילים הללו?
מעלתו של אברהם היתה בכך שהרגיש עצמו שפל מן הכל, וממילא הרגיש שעליו לסייע לזולת ולעשות עמו חסד - גם על חשבון עצמו.
אך הביטול האמתי הוא כלפי הקב"ה – אברהם, כמו בנו יצחק ונכדו יעקב, זכו במסורת היהודית לכינויים "אבות", הסיבה לכך מצויה במשמעות של המונח "אב", המבטא את המורשת הערכית שכל אחד מהם הנחיל לנו.
בנכונותו של אברהם לציית לציווי האלוקי כנגד כל הווייתו, מצפונו וערכיו, הוא הנחיל לנו את עיקרון המסירות לדברי ה', את הצייתנות הזו שלמעלה מטעם ודעת.
ישנן הרבה מצוות המוגדרות "חוקים", מצוות שאינן מובנות בשכל האנושי (או לפכות אינן מובנות די הצורך) כמו הקרבת קרבנות, בשר וחלב וכו', רש"י בתחילת פרשת חוקת כותב: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה", הצייתנות הזו של עם ישראל גורמת ללעג ע"י אומות העולם – ובכל זאת, עם ישראל נאמן לדרך שהתוו לו אבותיו: מסירות נפש, אבל לא רק במובן הגשמי של מסירת החיים, אלא בעיקר במסירת ה'אני' הפנימי לבורא העולם - וזהו הביטול.
וכמענה לשאלה בה פתחנו, מסופר על הרה"ח ר' מיכאל בלינער, שאמר פעם: כשישאלו אותי בבית דין של מעלה: מיכאל, מדוע לא היתה לך אהבה ויראה כמו של אברהם אבינו? אצחק ואומר: האם היתה לי נשמה כמו של אברהם אבינו? אבל אם ישאלו אותי: מיכאל, מדוע לא היתה לך אהבה ויראה כמו שצריך להיות אצל מיכאל? אז לא אדע מה לענות...
כלומר, באמת, אמנם אין אנחנו אברהם אבינו וממילא לא נדרש מאתנו להקריב את בנינו להקב"ה, אך בהיותנו בנים לאברהם אבינו, קיבלנו ממנו בירושה (כדברי התניא בפרק מ"ז) את מעלת הביטול כלפי הקב"ה – וזה, אכן נדרש מאתנו.


(פורסם באשכולות 314 - פרשת וירא התשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בט"ו חשון תשע"ה

קוד השיעור: 5803

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: