ספר שמות הוא ספר יסוד של אמונת ישראל. אחד מיסודות האמונה היא ההשגחה. ויסוד זה חוזר על עצמו פעמים רבות, ''אני ה' בקרב הארץ'', וכדו'. וכתב הרמב''ן בסוף פ' בא, "שאין עיקר האמונה בניסים הגלויים, אלא שמן הניסים הגלויים, אתה למד על הניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו, עד שנאמין דברינו ומקרינו, שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם וכו' ". שמו של דבר הוא מהותו. וכיון שא"א לדבר על מהותו של הבורא אלא על התגלותו, והתגלות זו היא חסרה. שהרי פעמים רבות, פעולותיו נראות חסרות משמעות, ע"כ מתגלה שמו של הקב"ה כחסר. "ואין השם שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק".

שם הוא הדבר היקר ביותר לאדם. כשיש לאדם שם, הוא איננו מספר בעלמא ואינו בטל ברוב. דוד התלונן בספר תהילים (ד' ג') "בני איש עד מה כבודי לכלימה". וברש"י: עד מתי אתם מבזים אותי: הראיתם בין ישי, מי דוד ומי בן ישי, בכרות בני עם בן ישי - אין לי שם? (ילקו"ש תרכ"ז(. כבוד ה’ הוא כשהוא מתגלה באופן ברור, וזהו שמו. "ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד", ופי' חז"ל במס' פסחים: בעוה"ז אני נכתב בשם הוי-ה ונקרא בשם אדנות. לעת"ל אני נקרא כשם שאני נכתב. בעוה"ז מברכים על הרעה "דיין האמת" ועל הטוב "הטוב והמטיב" לעת"ל יברכו על הרעה כשם שמברכים על הטובה. ושני הדברים משולבים יחדיו. כיום כשההתגלות חסרה וישנם ארועים הנראים כרעים, הרי שמו אינו מופיע בשלמות. ולא זו בלבד שבלא שם אין זה כבודו, אלא להיפך, יש בזה משום חילול כבודו, וזהו שאמר יחזקאל "ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו". המצאותם של ישראל בגלות פותחת פתח לגויים לזלזל ולומר שאין השגחה אלוקית וזהו חילול שמו. לעת"ל כשתתגלה הנהגתו באופן ברור יתגלה שמו, ואף על הרעה יברכו הטוב והמטיב, וממילא יקרא שמו ככתבו.

בתפילת עלינו לשבח, אנו מסיימים,"כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד וכו' ונאמר והיה ה' למלך וכו' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ומהו מלוכה בכבודו? אלא שכאשר יהיה ה' אחד ושמו אחד, כדברי הגמ' בפסחים הנ"ל, יתגלה שמו, וזהו כבודו.

ובקריאת שמע, כשאנו מכריזים "ה' אחד", אנו מסיימים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שכאשר יהיה השם שלם ותוכר הנהגתו בבירור, זהו כבוד מלכותו וע"כ מבורך שמו.

ביהמ"ק הוא המקום שבו מתגלה רבש"ע באופן גלוי, וזהו מקום גילוי שמו, וכך אמר שלמה: "להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה אשר אמרת יהיה שמי שם וכו', כי שמך נקרא על הבית הזה. הקדשתי את הבית הזה אשר בנית לשום שמי שם עד עולם". וע"כ אין עונין אמן במקדש, אלא אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

לע"ל יתגלה שמו לא רק במקדש, אלא בירושלים בכלל. ודרשו חז"ל על הפסוק האחרון ביחזקאל: "ושם העיר מיום ה' שָמָה". אל תקרי שָמָה אלא שְמַה. והן הן הדברים. כשיתגלה בפועל שה' שמה, זה יהיה גם שמה ומהותה של ירושלים.

"שמו של הקב"ה שלום וחותמו אמת", החתימה באה בבת אחת, אך כתיבת השם - בשלבים. השלמות אינה באה בב"א אלא בהתפתחות. אין "שלום עכשיו". "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". אין לעם סבלנות לחזון הגדול של משה. ואף משה נכשל בזה "למה הרעת לעם הזה וכו' והצל לא הצלת את עמך". אך תשובתו של הקב"ה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה".