אמר ר' אבון: אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען. הה"ד: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" על מנת "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" ואיזה זה? – זה מצות העומר. (ויק"ר כח, א)

ונשאלת השאלה מה הקשר בין מצות העומר לבין ירושת הארץ, שמידה כנגד מידה זוכה אברהם לירש את הארץ בזכות מצוה זו?

כדי להבין את משמעות מצות העומר נתבונן בדברי המדרש (שם):

בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק. כמה יגיעות הוא יגע, כמה צער הוא מצטער עד שבשלה. הבריות ישנים על מטותיהן והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפירות ואין נותנים לו אלא שכר העומר. הה"ד "'והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן". (ויקרא כג, ו)

לכאורה דברי המדרש טעונים ביאור: מה פירוש שאנו נותנים "שכר העומר"? וכי איזה שכר יכול אדם ליתן להקב"ה?!

מסביר המהר"ל (בספרו אור חדש): מציאות ה' בבריאה מופיעה בשתי צורות. ישנה בצורה של הנהגה גלויה כפי שהיה ביציאת מצרים, שעם ישראל ראה עין בעין נסים גלויים בקריעת ים סוף, שע"ז נאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא). אך ישנה הנהגה נסתרת שהקב"ה נמצא בתוך המהלך הטבעי, כפי שהיה בימי מרדכי ואסתר, כמש"כ "ואנכי הסתר אסתיר את פני" (דברים לא, יח). עבודת ה' היותר גדולה היא להאמין שהקב"ה נמצא ומנהיג אתנו גם כאשר אנו לא רואים נסים גלויים.

יסוד אמונה זו באה לידי ביטוי במצות העומר. כאשר התבואה צומחת, יכול אדם לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז). אך אנו חייבים להאמין שהקב"ה הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומגדל את הצמחים ומדשן את הפירות, וכל מה שצומח לאדם הוא מאתו יתברך, וגם בתוך עולם הטבע הקב"ה מסתתר ומנהיג את עולמו.

כיצד אנו מביעים אמונה זו? כאשר עם ישראל בא ומביא את קרבן העומר אנו בפעולה זו מראים להקב"ה שאנו מאמינים שכל התבואה החדשה שצמחה לנו – זה הכל בניסים מאת הקב"ה, וזהו "שכר העומר" אשר מוזכר במדרש. כביכול יש כאן שכר להקב"ה ע"י אותה אמונה בהנהגת הקב"ה בדרך הטבע.

לפי"ז מובן מה הקשר בין ארץ ישראל לבין מצות העומר. שהרי ההבדל בין הנהגת דור המדבר לדור באי הארץ, הוא בהבדל בין ההנהגה הגלויה של הקב"ה שהיתה בדור המדבר לבין ההנהגה הנסתרת אשר התחילה בכניסתם של עם ישראל לארץ ישראל. ולכן המצוה הראשונה שקיימו ישראל בכניסתם לארץ היתה מצות העומר, כי במצוה זו אנו מבטאים את האמונה בהנהגת ה' גם בתוך הטבע, שזה עבודת ה' בארץ ישראל. זהו הקשר שקושר המדרש בין מצות העומר לבין הזכות שזכה אברהם לירש את הארץ בזכות מצוה זו.

לפי"ז נבין את דברי המשנה: "א"י מקודשת מכל הארצות. ומהי קדושתה? שמביאין ממנה העומר" (כלים פ"א מ"ו). כיצד מצות העומר מגלה את קדושת הארץ? אלא מטרת העומר, לקשר את עצמנו ואת עמלנו להקב"ה, ואם אדם מקשר את עבודת האדמה אל השי"ת, אז בכך הוא מגלה את קדושת הארץ.

כתוב בתיקוני הזוהר על מ"ט ימי העומר כי הם כנגד מ"ט תיבות בפרשת "קריאת שמע" (בצירוף בשכמל"ו). והסבר הדברים, כי ביציאת מצרים קבלנו את האמונה וההכרה בייחודו של עולם – ד' אחד, ובימי הספירה עבודתינו היא לחזק ולבסס הכרה זו. כל אחד צריך להוסיף "חיזוק" של קבלה ברצון לעבודת השי"ת, ולהאמין במציאות ה' גם בהנהגה הנסתרת בתוך הטבע. מתוך כך נוכל להגיע לחג השבועות, חג מתן תורה, לקבל את התורה מתוך שמחה ומתוך אחדות, בחינת: "ויחן ישראל כנגד ההר –כאיש אחד בלבד אחד" (רש"י שמות יט, ב).