צוואה על ניהול עיזבון

צוואה על ניהול עיזבון

BackBack to Main Page

By: Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva

שיעורים בחושן משפט
(זמן קיץ תשעח)

*השאלה


מעשה באחד שהיה בעל בית גדול, ובשטר הצוואה שלו ציווה שמי שינהל את מכירת הבית אחר מותו יהיו שני בניו הגדולים, ראובן ושמעון, מאחר שסמך עליהם שימכרו בצורה מושכלת את הבית ובשביל למנוע ויכוחים. ואכן, שני הבנים קיבלו לידם את ניהול העיזבון, ובהסכמת שניהם הוסכם שאת מכירת הבית יעשו ללא מתווך ע"מ למנוע שכר תיווך. לוי, אחד מן האחים האחרים, המתין בקוצר רוח למכירת הבית כדי לחלוק את הכסף, וחש שאחיו הגדולים מתעכבים במכירתו. לכן הוא פנה אל מתווך על דעת עצמו והוא מצא אדם שיקנה את הבית. הם עשו חוזה שבו שימש אותו האח כנציג של שאר אחיו במכירה, בידיעת המתווך והקונה שראובן ושמעון מונו בצוואה לנהל את מכירת הבית ולא לוי. מעשהו זה של לוי לא מצא חן בעיני שאר אחיו והם רצו לבטל את המכירה, וכ"ש שלא עלה על דעתם לשלם את דמי התיווך.


שאלתנו אם כן מתחלקת לשניים:



  1. האם ע"פ דין תורה יכולים לבטל האחים את המכירה?

  2. במידה ואינם יכולים לבטל המכירה - האם צריכים לשלם דמי תיווך?



כדי להשיב על שתי השאלות הללו יש לנו לברר שתי נקודות:


א. לפני חלוקת הבית מעמד הנכס הוא של 'שותפות', ויש לברר האם שותף יכול למכור את נכס שותפו שלא בהסכמתו.


ב. האם העובדה שהאב אמר במפורש בצוואתו שרק שנים מבניו יוכלו לנהל את מכירת הבית מונעת מהאח השלישי לנהל את העסקה.


בדיני שותפות


נפתח בשאלה הראשונה ע"י שנברר בדיני שותפות.


הגמרא בב"ק (קב ע"א) דנה באדם ששלח שליח לקנות לו חיטים כדי להיות שותף איתו ברווחי העסקה, וקנה לו שעורים, ומביאה שתי ברייתות סותרות.


ברייתא א': במקרה של רווח בסחורה - השליח יקבל הרווחים, ובמקרה של הפסד - השליח ישלם על ההפסד.


ברייתא ב': במקרה של רווח בסחורה - יתחלקו ביניהם, ובמקרה של הפסד - הכל ישלם השליח.


ותירצה הגמרא את הסתירה, שברייתא א' היא כשיטת רבי מאיר הסובר דשינוי בגזלה קונה, וכיוון שהשליח שינה מדעת המשלח הוא גזלן, ומאחר שלר"מ קנה - הרווחים וההפסדים הם בכספו שלו. ואילו הברייתא השנייה היא כדעת רבי יהודה שאין שינוי קונה בגזלה, ולכן הם מתחלקים ברווחים, כהסכם המקורי. אבל בהפסדים, מבארים התוס' שם, מאחר שלא עשה כדעת המשלח - השליח משלם הכל.


ויוצא מכאן, שהשליח אינו יכול לבטל העסקה בטענה ששינה מדעת בעל הבית, אלא העסקה קיימת, וההפסדים הולכים למי שמשנה.


ובשו"ע חו"מ (קעו, י-יא) נפסק שהשותף עם חבירו אינו יכול לשנות על דעת עצמו ממנהג המדינה באותו מקום. ועוד מביא שם, שאם שינה ממנהג המדינה - במקרה שהרוויח מתחלקים ברווחים, ובהפסד מקבל על עצמו את כל ההפסד - כשיטת רבי יהודה.


עוד מביא מרן (שם, יד), שאם מכר אחד השותפים בזמן שעוד לא הגיע זמן המכירה - צריך אמנם לשלם לשותף השני את ההפסד במכירה, אבל המכירה חלה בדיעבד.[1]


אם כן, כל דבר שעומד להימכר - גם אם נמכר שלא ברשות חבירו, כתבו הפוסקים שהעסקה חלה. והעסקה אינה חלה רק אם עסק השותפות לא עמד למכירה - למשל: מוסך שקנו כדי לעבוד בו - אין תוקף למכירה, מאחר שאין בכלל רצון למכור מבחינה בסיסית.


ולפ"ז במקרה שלנו, לא נוכל לבטל את העסקה ע"פ הנימוק שאחד מהאחים פעל שלא בידיעת אֶחיו ראובן ושמעון, מנהלי העיזבון, מה גם שהמחיר שקיבלו הגון.


צוואת האב


אחר שביררנו את הנקודה הראשונה נבוא לברר את הנקודה השנייה, האם העובדה שהאב ציווה בצוואה מפורשת שרק שניים מבניו ינהלו את מכירת הבית יכולה לגרום לביטול העסקה.


הגמרא בכתובות (סט ע"ב - ע ע"א) מביאה ברייתא, שאם אבא ציווה לתת כך וכך לאחר מותו צריך לקיים דבריו. ומבואר שם הטעם לכך ע"פ דברי רבי מאיר שמצוה לקיים דברי המת. מנוסח זה "מצוה לקיים" הגמ' לומדת שאין זו רק 'מידת חסידות', אלא זהו מינוח משפטי ומשמעותו חובה ממש. 


מקור נוסף ישנו בגמרא בבא בתרא (קנא ע"א), שמספרת שאמו של רב עמרם חסידא הורישה לפני מותה שטרות חוב לרב עמרם בנה, ונישלה את כל אחיו מהירושה. באו אחיו לרב נחמן וטענו שאחיהם רב עמרם לא משך את השטרות ולכן אין קניין, וענה להם רב נחמן שחז"ל תיקנו שכל דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו. כלומר, חז"ל תיקנו שכל מה שאומר שכיב מרע לפני מיתתו 'ידלג' על כל צורות הקניין, וזאת כדי שלא תיטרף דעתו של החולה, שאם לא יהיה משוכנע שכל דבריו יתקיימו עלולה דעתו להשתבש.[2]


ומה היחס בין "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו" לבין דברי ר"מ "מצווה לקיים דברי המת" - לכאורה דינים אלו זהים, ולמה יש צורך בשניהם?


התוס' על הגמרא הנ"ל בכתובות, שמצווה לקיים דברי המת, כתבו שהדברים אמורים באדם בריא, שיש מצווה לקיים את דבריו לאחר מותו. ושאלו התוס', א"כ למה צריך את המימרא השנייה שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו, ותירץ ר"ת שמצווה לקיים דברי המת היינו דווקא כשנתן את המעות לצד שלישי, אבל בשכיב מרע - גם אם לא נתן את המעות לצד שלישי זה חל.


וכן נפסק בשו"ע חו"מ (רנב, ב), שמצווה לקיים דברי המת זה רק אם נתן לשליש לשם כך.


בתשובת מהרי"ט (סימן צה) הסביר זאת, שמה שכתב שצריך לתת לידי שליש היינו רק אם הייתה כוונתו לתת לאחד שאינו מן היורשים, אבל אם זה יועד ליורשים בלבד - אין צורך בשליש.


והוסיף הרמ"א (חו"מ שם) בשם הגהות מרדכי הגדרה בסיסית נוספת, שאם ניתנה ירושה לאדם ע"י שכיב מרע והלכו האחים ומכרו הנכס לפני שהגיע לידיו - מכירתם בטלה, משום שהנכס שייך כבר למי שהוריש לו השכיב מרע. מאידך, במקרה שהנפטר הוריש את הנכס כשהיה אדם בריא, ואז אנו אומרים שמצווה לקיים דברי המת - אם קדמו האחים ומכרו הנכס מכירתם חלה בדיעבד, משום שאכן יש מצווה כאן לקיים דברי המת, ברם אין בזה כדי להפקיע מהאחים את ירושת הנכס, בניגוד למתנת שכיב מרע שהקניין חל ממילא.


יוצא מדברי הרמ"א שבנידון דידן, כשאחד מן האחים עבר על צוואת האב - אין בכוח צוואת האב לבטל בדיעבד את המכירה, משום שזו הייתה צוואה של בריא.


יישוב סתירה בפסקי הרמ"א


מהרי"ל דסקין הקשה סתירה מדברי הרמ"א במקום אחר.


בגמרא בגיטין (יט ע"א, סה ע"א) איתא, שלמרות שמדין תורה קטן אינו יכול למכור משום שאין לו דעת, חז"ל תיקנו ליתום מגיל שש שנים שיהיה ממכרו מקח וקניינו קניין כדי שיוכל לחיות.


השו"ע בחו"מ (רלה, ב) פסק על פי דברי הגמרא, שבמקרה שיש לקטן אפוטרופוס שמינה האב, הוא יכול לבטל את מקח הקטן.


וכתב על כך הרמ"א שם, ע"פ הסבר הסמ"ע (ס"ק כ), שמשהגדיל הקטן ומכר, אם האב ציווה שהאפוטרופוס ילווה את בנו עד גיל י"ח - המקח שלו אמנם יחול, אבל זאת רק לאחר שהאפוטרופוס יסיים את תפקידו ויעביר ליורש את הנכסים, אבל עד אז הקניין מושהה.


ותמה המהרי"ל דיסקין, כיצד יתכן שבמקרה הזה המצווה לקיים את דברי המת מעכבת גם הקניין, הרי זה סותר לכאורה את דברי הרמ"א דלעיל בסי' רנב? ותירץ בשני אופנים:


א. "מצוה לקיים דברי המת" - זה כל זמן שניתן לקיים גם את דבריו וגם את דעת היורשים, אבל אם ישנה סתירה חזיתית ביניהם - חז"ל לא חייבו לקיים דברי המת. ולכן, אם האב ציווה שהנכס יעבור לאחד שאינו מן האחים והאחים מכרו את הנכס לאדם אחר, כיוון שהנכס אינו יכול להיות שייך לשניים - חז"ל לא ביטלו את דיני ירושת האחים מפאת צוואת האב. אבל במקרה שניתן לקיים את שני הדברים במו לגבי האפוטרופוס - שניתן לקיים את הקניין של היורש מצד אחד, ומאידך לדחות את הקניין כדי לקיים דברי האב שהאפוטרופוס יהיה אחראי על הנכסים - קבעו חז"ל שמצווה לקיים דברי המת.


ב. "מצוה לקיים דברי המת" - זה רק אם צוואת האב היא לטובת היורשים, אך אם היא נגדם אין מצווה לקיים דברי המת. ולכן במקרה שהאב הוריש לאדם אחר, זה נגדם והם יכולים לא לקיים דברי המת, ואילו במקרה של האפוטרופוס האב פעל לטובת הקטן כי סמך שידאג לנכסים בצורה הטובה ביותר, ולכן מצווה לקיים דברי המת.


וא"כ במקרה שלנו, לפי תירוצו הראשון של המהרי"ל דיסקין ישנה סתירה בין צוואת האב למכירה של אחד האחים והמכירה תחול, אבל לפי התירוץ השני צוואת האב הייתה לטובת האחים, שרצה האב לעשות סדר בירושה, ולכן מצווה לקיים דברי המת והמכירה תתבטל.


למעשה


בעניין המכירה - הקונה יוכל לטעון שיש מקום לקיים העסקה ע"פ אחד התירוצים של המהרי"ל דיסקין, וא"א לבטל את המקח.


בעניין שכר התיווך, לוי שמכר את הבית שלא על דעת האחים צריך לשלם על כך, כפי שנתבאר שאם אחד השותפים עשה על דעת עצמו הוא מקבל עליו את ההפסדים. נוסף על כך, הסיבה שמשלמים למתווך היא על ההנאה מהמידע שמקבלים, וכאן מאחר שהאחים אמרו מראש שלא רצו בהנאה זו - א"א לחייבם, אבל את האח שפנה למתווך ניתן לחייב שהרי רצה בהנאה זו על דעת עצמו. אמנם יצטרך לשלם דמי תיווך רק ע"פ חלקו היחסי בבית - כלומר מה שנהנה, משום שהיה ברור למתווך מה היה הסיפור ולקח על עצמו את הסיכון שהאחים יסרבו לשלם את דמי התיווך.


(פורסם באשכולות 467 # בלק תשע"ח)



 





* השיעור נכתב ע"י אחד התלמידים, ע"פ הבנתו ובאחריותו.




[1] וכן הביא הבית שמואל באה"ע (פו, ס"ק יט) את הספר בית הלל, שאם אחד מכר סחורה בלי ידיעת חברו אין צריך הלוקח להחזיר הסחורה, רק זה השותף צריך להחזיר מה שהפסיד במכירה שלא בזמנה.


השו"ע הוסיף שאם מכר אחד מהשותפים בזמן שהדרך למכור את הסחורה, שלא על דעת חברו, גם אם היו הפסדים לא צריך לקבל על עצמו את כל ההפסד אלא מתחלק עם השותף השני.




[2] ובאמת אם חזר לבריאותו מה שאמר מתבטל כי דעתו להוריש רק אם ימות.



Shiur ID: 8208

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments:




Rav Gavriel Saraf <br> Rosh HaYeshiva
Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva
ע
Rav Gavriel Saraf <br> Rosh HaYeshiva
Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva
ע
Rav Gavriel Saraf <br> Rosh HaYeshiva
Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva
E
Rav Gavriel Saraf <br> Rosh HaYeshiva
Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva
ע
Rav Gavriel Saraf <br> Rosh HaYeshiva
Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva
ע
Rav Gavriel Saraf <br> Rosh HaYeshiva
Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva
ע
Rav Gavriel Saraf <br> Rosh HaYeshiva
Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva
ע
Rav Gavriel Saraf <br> Rosh HaYeshiva
Rav Gavriel Saraf
Rosh HaYeshiva
ע
Rav Zalman Nechemia Goldberg
Rav Zalman Nechemia Goldberg
ע
Rav Zalman Nechemia Goldberg
Rav Zalman Nechemia Goldberg
ע
Rav Zalman Nechemia Goldberg
Rav Zalman Nechemia Goldberg
ע
Rav Zalman Nechemia Goldberg
Rav Zalman Nechemia Goldberg
ע
Rav Zalman Nechemia Goldberg
Rav Zalman Nechemia Goldberg
ע
Rav Zalman Nechemia Goldberg
Rav Zalman Nechemia Goldberg
ע
Rav Zalman Nechemia Goldberg
Rav Zalman Nechemia Goldberg
ע