Yeshivat Kerem B'Yavneh

מגשמיות - לרוחנית!

BackBack to Main Page

By: ינון אברמשוילי

מאמר מתורת חב"ד לפרשת יתרו (זמן חורף תשע"ו)


בפרשת השבוע מסופר על המאורע הגדול והמשמעותי ביותר בתולדות עם ישראל - מתן התורה על הר סיני, ומטבע הדברים זהו גם האירוע הגדול והמרכזי של הפרשה. אך הנה זה פלא, למאורע הגדול הזה אין זכר כלל בשמה של הפרשה. אנו יודעים ששמות הפרשיות הם מדויקים, ושמה של פרשה מכיל את תוכנה. וכאן, הפרשה נקראת 'יתרו', דבר שלכאורה אין לו שום קשר למתן התורה.


את הקשר בין יתרו למתן תורה אנו מגלים במדרש (דברים רבה פרשה א, ה), שם נאמר שעד שלא בא יתרו והודה בקב"ה, לא ניתנה התורה. על מדרש זה אומר הזוה"ק (חלק ב סז, ב; סח, א) שהתורה ניתנה רק לאחר שיתרו אמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" – דבר זה גרם עלייה גדולה בכל העולמות, עד שהקב"ה נתן לעם ישראל את התורה.


ולכאורה, הדברים תמוהים ודורשים הסבר. למה היה הקב"ה צריך לחכות עד שיודה בו יתרו? מה הקשר בין הודאתו של יתרו לנתינת התורה? 


יתרו מתואר בפסוק בתור "כהן מדין". יש על כך שני פירושים: האחד (מכילתא ריש פרשת יתרו. רש"י בראשית מז, כד. שמות ב, טז), שהיה שר נכבד במדין ו"יושב בכבודו של עולם"; והשני (שמות רבה פרשה א, לב. מכילתא ריש פרשת יתרו), שהיה "כומר לעבודה זרה", ולא סתם כומר, אלא "שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם". כלומר, יתרו סימל את כוחה ועוצמתה של האלילות ששלטה בימים ההם.


דבר זה יכול להסביר למה לא ניתנה התורה עד שיתרו בא והודה בקב"ה. כאשר אדם כמותו מודה בקב"ה ובא אל עם ישראל - בכך באה לידי ביטוי גדולתה של האמת האלוקית. כשהחושך עצמו מתהפך לאור - זהו האור הגדול, שנקרא "יתרון האור מן החושך", אור שבא מתוך החושך עצמו.


(בנפש האדם, עבודה זו נקראת "אתהפכא" – הפיכת הנפש הבהמית והתאוות הגשמיות  עצמם לקדושה.)


כאמור, התקרבותו של יתרו הייתה הכנה למתן תורה, ומכאן, שבכך באה לידי ביטוי גם המהות הפנימית שבמתן תורה. תורה הייתה בעולם גם קודם לכן. האבות עסקו בתורה; במצרים למדו תורה. מה שנתחדש במתן התורה הוא הכוח שניתן לעם ישראל לקדש את העולם הגשמי - להפוך את העולם הזה, שמסתיר את האמת האלוקית, לדבר קדוש שמגלה את האור האלוקי.


ההכנה לכך הייתה התקרבותו של יתרו. דווקא כאשר הוא, שייצג את החושך ואת האלילות, לא זו בלבד שזנח את עבודת האלילים, אלא אף הצטרף לאמונה בה' - בכך נסללה הדרך לקדש את מציאות העולם ולעשות ממנה 'דירה' לו יתברך. לכן נקראת הפרשה על שמו, כי הוא מסמל למעשה את עיקרו וייעודו של מתן תורה.


דבר זה מלמדנו, כי כדי לקבל את אור התורה, דרושה הקדמה של 'יתרו' - להפוך דברים ששייכים לעולם החומרי - לקדושה. כשיהודי מקדש גם את חיי הגשם והחומר, ועושה מכל מעשיו ומכל הדברים שהוא בא איתם במגע כלי להשראת הקדושה - בכך הוא פותח את ליבו ומוחו לקבלת התורה.


לא די בכך שהקדושה שורה בבית הכנסת ובבית המדרש ובשעה שמקיימים מצוות. לאור התורה זוכים כאשר מחדירים קדושה גם בחיי המעשה - בעבודה, ברחוב, באוכל ובשינה. כשהחומר נהפך לקדושה - זו התכלית של מתן התורה.


על האמור ניתן להביא את דברי קודשו של אדמו"ר הזקן על הפסוק "ישראל גוי אחד בארץ": "עם ישראל, גם כשהוא בארציות העולם, קשור הוא עם ה' אחד. ה' יתברך יוצר מהרוחניות גשמיות, ועם ישראל יוצר מהגשמיות רוחניות".



(פורסם בשאכולות 365 - יתרו תשע"ו)

Shiur ID: 6884

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments: