תוכחתו של יוסף

תוכחתו של יוסף

BackBack to Main Page

By: Rav Binyamin Beeri

מאמר לפרשת ויגש (זמן חורף תשסז)

MS Word Download the Shiur

"ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף, העוד אני חי, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". וברש"י: "נבהלו מפני הבושה".


ובמדרש רבה (פ' צ"ג) נאמר:


"אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו...לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד כפי מה שהוא...על אחת כמה וכמה".


(ועוד אמר שם במדרש: "בלעם חכם של הגויים לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו. הה"ד ההסכן סכנתי לעשות לך כה, ואמר לא".)


והדברים טעונים הסבר: א. איזה תוכחה אמר להם יוסף? ב. מהו המיוחד בתוכחה זו שהיא כה מרעידת לב, ומה היא מלמדת אותנו על עמידתנו לדין לפני הקב"ה?


הסבר נפלא על כך אומר ר' חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר "ויחי" תשל"ב). מהותה של התוכחה אינה השמעת דברי מוסר, אלא העמדת האדם על טעותו וזוהי תוכחתו של יוסף. התוועדות יוסף אל אחיו פקחה את עיני האחים, והם נוכחו לדעת שכל מהלך חייהם מאז מכירת יוסף היה מהלך של טעות מעיקרו. זאת עלינו לדעת. שבטי י-ה הם גדולי עולם. לא מדובר כאן ח"ו בריב קטנוני. היה כאן פסק דין של האחים (שאף "שיתפו שיכנה עמהם") שניתן לאחר שיקול דעת מעמיק. לאחר שהגיעו למסקנה שיוסף הוא שורש פורה ראש ולענה, הסובל משיגעון גדלות, ואם לא יסולק מכרם בית ישראל כמו שסולקו ישמעאל ועשו, הוא ימיט אסון על כל עם ישראל לדורותיו. הם ידעו שלפסק דין זה יש משמעות גורלית והוא עתיד לשנות את החיים בבית יעקב מקצה אל קצה, ואעפ"כ כך הם חשבו. אולם מהי האמת?


התורה מעידה שהייתה כאן טעות בשיקול הדעת. שורש העניין הוא נגיעה פנימית של "ויקנאו בו אחיו", שהם לא היו מודעים לה, או שלא ראו אותה כגורם בעל ערך במערכת השיקולים שלהם. ופתאום ברגע אחד, כאשר מתגלה לפניהם יוסף, מתברר להם שכל הבניין שבנו עמד על הנחות שווא והתמוטט כבניין קלפים.


פתאום מתברר להם שלא מדובר כאן בבעל חלומות, אלא נביא שנגלה לו סוד ה', והם מוצגים עם כל המהלך השגוי שלהם ככלי ריק. מה גדול התסכול, ומה גדולה הבושה. עפ"ז הוא מבאר את חרדתו הגדולה של יצחק בהופיע עשו לפניו, ועליו מעיד הכתוב: "ויחרד יצחק חרדה גולה עד מאוד", ומסביר רש"י בשם המדרש, שראה גיהינום פתוחה מתחתיו. גם ליצחק נגרם זעזוע נורא. פתאום מתברר לו, שכל המהלך שלו בהנהגה עם עשו בטעות יסודו, ומופרך מעיקרו. ויש עוד להוסיף על דבריו, מדברי אבא כהן ברדלא הלומד את אותו ק"ו גם מתוכחתה של האתון לבלעם.


רואים כאן מבט נוסף. הבושה היא לא רק בעצם ההתבררות שמהלך מרכזי בחייהם היה טעות, אלא גם בייסורי הנפש. מדוע הם לא שמו לב לאותם סימני שאלה על נכונות דרכם.


התוכחה של האתון לבלעם נוקבת. היא שואלת אותו מדוע אתה "נעול" על ההחלטה שלך ללכת, ואינך שם לב לאיתותים שהקב"ה משדר לך מכל עבר, שדרכך אינה נכונה.


ואותה שאלה שאלו האחים את עצמם. מה הביטחון הזה אשר בטחנו שכל החלומות הם פרי דמיון. למה לא התגנב ספק בלבנו שמא יש דברים בגו. אבינו יעקב שמר את הדבר בלבו, ואנחנו עברנו לסדר היום. הרי הבטחון הזה שהיה מונע ע"י נגיעות אישיות הביא עלינו את המפולת הזאת. כמה גדול הצער וכמה גדול מוסר הכליות. וזהו הק"ו של אבא ברדלא. אם האחים לא יכלו לעמוד בבושה הזאת בהיגלות קלונם לפני קוטנם של שבטים, מה נענה בעמדנו למשפט לפני מלך מלכי המלכים.


גם האדם מעצב את תוכן חייו ע"פ הנחות יסוד שהוא מניח לעצמו. הוא משקיע את כוחותיו ומרצו האדרת קנייניו הגשמיים ומתעלם מנשמתו. יש לו תירוצים על כל דבר, והוא מטהר את השרץ בק"נ טעמים. הקב"ה משדר לנו איתותים מכל עבר והוא הולך (כלשון ה"מסילת ישירם") במהלך הרגלו כעיוור באפילה.


ומה גדולה הבושה ומה גדולה הכלימה כאשר בעמדו למשפט לפני בורא עולם ונפקחים עיניו לראות את האמת, הוא מגלה לתדהמתו שכל חייו היו החטאה אחת גדולה. את מה שקרב היה צריך להרחיק, ומה שרחק היה צריך לקרב. דאג על איבוד דמיו ולא דאג על איבוד ימיו. והוא נוכח לדעת שכל חייו, בחלקם הגדול, היו בנויים על אונאה עצמית. אם לא היה מונע ע"י נגיעותיו ותאוותיו, היה יודע לנהל את חייו בדרך הנכונה. אבל את הנעשה אין להשיב, והוא עומד לפני הקב"ה ככלי מלא בושה וכלימה.
זהו הלקח שאנחנו צריכים ללמוד מהק"ו הזה. בידינו לכלכל את מעשינו בתבונה, לדעת מה עיקר ומה טפל, ולמצל את כוחותינו להרבות תורה, יראת-שמים ומעשים-טובים. יהי רצון שנזכה "לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם, למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה".


(פורסם אשכולות # פרשת ויגש תשס''ז)

Shiur ID: 2894

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments: