בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות רבה וארבת השמים נפתחו (בראשית ז,יא) … ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה ער יום לחדש (ח, ד) … בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים (ח,ה) … ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים (ח,יג) … ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחודש יבשה הארץ (ח,יד)
תאריכי המבול מופיעים בפרשתנו באופן מפורט עד כדי ציון החודש והיום. פירוט זה מופיע בתורה רק החל מיציאת מצרים לפיה נמנו כמה תאריכים באופן מדויק, ובעוד כמה מקומות בתנ"ך, בייחוד בספר יחזקאל שרוב נבואותיו מתוארכות עד לחודש וליום.
החל מיציאת מצרים נמנו החודשים בתורה מהאביב, אולם בפרשתנו הקודמת מאות שנים למתן תורה – נפלה מחלוקת תנאים האם המניין הוא מתחילת האביב או מתחילת הסתיו:
בפרק ראשון של מסכת ראש השנה חולקים ר' אליעזר ור' יהושע האם בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם. וכל אחד מתנאים הולך כאן לפי שיטתו: לפי ר' יהושע החדש השני הוא אייר השני מניסן, ולר' אליעזר השני הוא שני לחודש הדין - חודש תשרי.
מבחינה אסטרונומית תחילת האביב ותחילת הסתיו הם זמנים נוחים להתחיל בהם את השנה, שהרי בזמן האביב והסתיו משתווים היום והלילה. ואכן יש לנו שני ראשי שנים עיקריים: תשרי ראש לשנים וניסן ראש לחדשים.
התרגום (המיוחס) ליונתן בן עוזיאל (ואינו ליונתן שתרגם רק נביאים) הולך כאן כשיטת ר' אליעזר: בשנת שית מאה שנין לחיי נח בירחא תניינא הוא ירחא מרחשון.
גם בספר קדמוניות היהודים כותב יוספוס (ספר ראשון ג,ג): הפורענות הזאת התרחשה בשנת שש מאות לחיי נח, בחודש השני הוא הקרוי … מרחשוון בפי העברים משום שכך תיקנו את השנה במצרים. משה קבע את ניסן … כחודש ראשון למועדים משום שבו הוציא את העברים ממצרים. לפי תקנתו, הוא גם ראש לכל דבר שבעבודת אלקים. ואילו במיקח וממכר ובשאר הענינים שמר על הסדר הקדום …
לעומת זאת בגמ' במסכת ראש השנה (דף יב, עמ' א) נאמר שחכמי אומות העולם מונים למבול כר' יהושע דהיינו מניסן. ואמנם בעולם העתיק היו שהתחילו את המניין מהאביב (למשל הבבליים) והיו שהתחילו את המניין מהסתיו (למשל היוונים).